גזע ישי קכח

הכא אתי למימר מ"ש דשרו רבנן כי היכי דלא ליסרח מה לי למישטחינהו מה לממלחינהו משמע בהדיא דמליחת חלבים הוי מלאכה דאורייתא דאי דרבנן אמאי לא שרינן משום שמחת יו"ט כדרך שהתירו חזרת תריסין ונתינת העור לפני הדורסן הא מליחה גופה אינו אלא מדרבנן והו"ל גזירה לגזירה אלא משמע דמליחת חלבים אסורה מדאורי' וכ"נ מדברי רש"י שכתב וזל אתי לממלחינהו ומליחה מאבות מלאכות היא בדבר שיש לו עבוד וכ"כ הר"ן בהדיא וז"ל אין מולחין את החלבים דמולח מידי דשייך בו עבוד כגון חלבים דלאו אוכלין גמורין נינהו יש בו משום מעבד וכ"כ בשיטה כ"י להמאירי וז"ל אין מולחין את החלבים פי' מליחה בכל דבר שיש בו תורת עבוד דהיינו דבר שאינו אוכל כגון עורות וחלבים נמי דלאו אוכלין גמורין נינהו אב מלאכה הוא וכן אף בבשר לדעת קצת מפרשים דהא במשכן מליחת עורות ואיברים היה שם אלא דמ"מ מליחת בשר הותרה משום אוכל נפש אבל החלבים לאו אוכל נינהו ומליחתן אב גמור הוא עכ"ל. ונראה שהוצרכו לזה אע"ג דהא דאין עבוד באוכלין אינו אלא מדאורייתא אבל מדרבנן מיהא אסיר וכמ"ש התוס' פ' כלל גדול דע"ה ע"ב ד"ה אין עבוד באוכלין משום דכיון דאינו אלא מדרבנן יש להתיר משום שמחת יו"ט וכמו שכתבתי ועיין בב"ח סי' הנז' שפנה בדרך אחרת וכו' עד ואיך שיהיה זכינו לדין דבמליחת חלבי' חייב משום מעבד ד"ת משום דלאו אוכלין גמורין נינהו ומ"ש התוס' בפ' כלל גדול וז"ל אין להתיר מכאן מליחת אוכלין דאסור מדרבנן וכו' ואפי' ביו"ט אסור בפ"ק דביצה אין כוונתם ממ"ש אין מולחין את החלבים ביו"ט דהנהו לאו אוכלין נינהו ומדאוריי' נמי אסיר אלא כוונת' מהא דשמואל דאמר מולח אדם כמה חתיכות בב"א אע"פ שא"צ אלא וכו' משמע הא בזא"ז לא אע"ג דאין עבוד באוכלין וא"כ ממילא רויחא ההיא דפ' הקומץ רבה דאיצטריך קרא למישרי מליחת אימורים דחייב בהו משום מעבד ומאד אני תמה על הרבנים הנז' איך אשתמיט מינייהו סוגיא זו א"ד ז"ל יע"ש

ולפע"ד אחר המחילה רבה מכבוד רבנותיה דמר הרב שע"המ ז"ל דאין מקום לתמוה על הרבנים ז"ל הנז' כאשר תמה מר ואמר דמאד אני תמיה על הרבנים הנז' איך אשתמיט מינייהו סוגיא זו דהא אשכחן לחד מקמאי והוא רא"מ ז"ל דמפורש יוצא להדיא מדבריו בס' יראים דהא דתניא התם בהך סוגיא דפ"ק דביצה דאין מולחין את החלבים אינו אלא מדרבנן וכדכתיבנא דבריו לעיל. וכן מוכח נמי מדברי הרמב"ם ז"ל דגם חלבים כשאר אוכלין הן ואין במליחתן משום עבוד וככל מאי דכתיבנא לעיל. ואיברא דהרב שע"המ ז"ל שם ד"ן ע"ב כתב עוד וז"ל ואיך שיהיה תבנא לדיננא דמליחת חלבים כיון דלאו אוכלין גמורין הן הוי אב מלאכה ואסיר ד"ת ומשו"ה אין מולחין את החלבים ביו"ט דאיסורא דאורייתא לא שרינן סופן משום תחלתן ולדעתי נראה שלזה כיון רבינו שכתב בדין שאח"ז וז"ל וכן אין מולחין את החלבים ואין מהפכין בהן ואין שוטחין אותן ברוח ע"ג יתדות מפני שאינן ראויין לאכילה ע"כ ותמה הפר"ח סי' תצ"ט סק"ג דמה טעם הוא זה דעור נמי לא חזי לאכילה ואעפ"כ התירו ומכח זה כתב דשאני עור דחזי למיסגא עליה וחלק על המרדכי שכתב דנוצה של עוף דינו כמו בעור ומותר לטלטל כדי להצניען דהתירו סופן משום תחלתן וכתב הרב דאינו מחוור דשאני עור דחזי למזגא עליה ע"י הדחק ולפיכך התירו סופן משום תחלתן יע"ש. ולענ"ד נראה שכונת רבינו היא לומר דאמאי לא התירו מליחת חלבים כיון דאין עבוד באוכלין ואינו אסור אלא מדרבנן וכמו שהתירו נתינת עור לפני הדורסן משום דלא הוי מלאכה דאורייתא דלא הוי עבוד גמור וחזרת תריסין אע"ג דאסירי מדרבנן גזירה שמא יתקע. ואהא כתב מפני שאין ראויין לאכילה וכיון שכן יש עבוד בהן ולא שרינן מלאכה דאורייתא משום שמחת יו"ט ומשו"ה גזרו שטיחת חלבים אטו מליחתן דהוי דאורייתא אמנם במידי דליכא למגזר כלל אדאוריית' כההיא דנוצה של עוף ה"נ שדינן סופן משום תחלתן ואע"ג דליכא טעמא דחזי למיזגא ודלא כהפ"ח ותדע דהא חזרת תריסין ליכא טעמא דחזי למיזגא עליה ואפ"ה כיון דאין איסורו אלא מדרבנן התירו סופן משום תחלתן כיון דליכא למגזר בדאורייתא ועיין בס' מע"ח ומה שהצריכו בגמ' גבי נתינת עור לפני הדורסן לטעמ' דחזי למסגא היינו משום דאי לא"ה הוה חיישי' דילמא אתי לממלחינהו א"ד ז"ל יע"ש. הנה דפי' הרב ז"ל לדברי הרמב"ם ז"ל דפ"ג דה' יו"ט דכתב להאי דינא דאין מולחין את החלבים וכו' דהיינו מדאוריית' משום עבוד דאע"ג דאין עבוד באוכלין חלבים לאו אוכלין גמורין נינהו ויש בהן עבוד ד"ת ולזה כיון במ"ש שם בסוף לטעמא דמפני שאינן ראויין לאכילה. אך לדידי אחר המחילה רבה דהא ליתא כלל דהדבר פשוט וברור והרי הוא כמבואר ממאי דכתב פי"א מהלכות שבת דיני עבוד האבות והתולדות וסתם וכתב שם דאין עבור באוכלין ולא הזכיר שם דחלבים יש במליחתן משום מעבד והוא