גזע ישי קכו

ליה לרבינו דכיון דר"ה מפרש מילתיה וכו' ואין זה כדאי דהא אפש' דמפרש מילתיה דר"י לאו משום דהלכתא כוותיה אלא למשמע מיניה לרבנן דאר"י בשכנסו פליגי יע"ש. וה"נ אנן בדידן איכא למימר הכי וכאמור. ודלא כמ"ש הר' תו"יט ז"ל דטעמ' רבה איכא למפסק כרבה בר ר"ב משו' דר"א מפר' למילתיה. וכ"ש דאין זה פשוט למימ' הכי כדכת' הר' שער המלך ז"ל. ושפיר כת' הר' מג"א ז"ל ע"ד הרשב"א והר"ן ז"ל דצ"ע דבגמ' משמע דהל' כרבא דבתרא הוא. ומה גם כי לישנא דר' אשי דאמר ואפי' רבה בר ר"ה כו' מוכח נופי שדעתו נוטה לסברת רבא

האמנם לדידי חזי לי בהורמנותייהו דרבנן הר' מג"א והר' שעה"מ ז"ל דגם הר"ן והרשב"א ז"ל לענין דינא ס"ל דאין עבוד באוכלין כלל ואפי' דקא בעי ליה לאורחא וכרבא דהוא בתר' וכמו שפסק הרמב"ם ז"ל ומהני מילי דכתבו להוכיח לענין אומצא דלא בעי מליחה אינו מוכרח כלל מדבריהם דדעתם וסברתם הבי הוה דהלכ' כרבה בר ר"ה דבמליחה מרובה דקא בעי ליה לאורחא חיי' חטאת כאשר הבינו הר' מג"א והר' שעה"מ ז"ל בפשט דברי הר"ן והרשב"א. אלא כל עיקר כוונת דבריהם שם הוה לאוכחי דאיכא איסורא מדרבנן לכ"ע במליחת בשר בשבת. ולזה כתבו דמהא דאמר רב דימי מנהרדע' הלכתא השוחט לחולה בשבת מותר לבריא באומצא שמעינן דבשר חי לא בעי מליחה דליכא למימ' דרב דימי מותר לבריא באומצא במליחה קאמר דהא בשבת אסור למלוח כדאמרי' פ' כלל גדול האי מאן דמלח בשרא חיי' משום מעבד כלומר וכיון דלרבה בר ר"ה חייב חטאת מינה דאפי' לרבא דפליג עליה ואמר דאין עבו' באוכלין היינו לענין חיו' חטאת אבל לענין איסור מדרבנן מיהא גם לרבא אסי' וא"כ אפילו תאמר דרב דימי מנהרדע' יסבור כרבא דפליג התם ארבה בר ר"ה ואמר דאין עבוד באוכלין מ"מ לענין איסור מדרבנן ליכא מאן דפליג דכיון דלרבה בר ר"ה אפי' חיו' חטאת איכא לרבא פטור אבל אסור מיהא. ואע"ג דאמרי' התם ה"מ דקא בעי לה לאורחא שהיא מליחה גדולה כלומר דאפי' רבה בר ר"ה דמחיי' מליחת בשר משום מעבד אינו אלא במליחה גדולה. וא"כ לרבא דפליג י"ל דליכא איסורא דרבנן נמי לרבא אלא במליח' גדול' דאיכא חיו' חטאת לרבה בר ר"ה אבל במליח' קטנ' דליכא חיוב חטאת לר' בר ר"ה לרבא אפילו איסורא דרבנן ליכא דכי היכי דאיכא חלוק לענין חיו' חטאת לרבה בר ר"ה בין מליחה גדולה למליחה קטנה ה"נ י"ל לרבא לענין איסור דרבנן דדוקא במליחה גדולה איכא איסורא מדרבנן וי"ל דר' דמי מנהרדעא ס"ל כרבא וליכא איסור במליחת בשר לקדירה בשבת אפי' מדרבנן ולהכי אמ' דשרי לבריא באומצ' והיינו ע"י מליחה לזה כתבו דהא ליתא דהתם לענין איחיובי חטאת קאמרי' כלומ' דדוקא לענין איחיובי חטאת אמרי' התם לחלק בין מליחה גדולה לקטנ' אכל בכל דהו ודאי פטור אבל אסו' כלומ' אליבא דכ"ע ואפי' לרבא לפי שהמלח מכשי' האוכל ומתקנו כדאמרי' פ' ח' שרצים גבי פוגלא וכו' כלומ' דכיון דאפילו במליחה קטנה מכשי' ומתקן הבשר ודאי. דאסו' לכ"ע מדרבנן זהו כונת הר"ן והרשב"א ז"ל.. ונלע"ד להכריח בהכרח גמור דכונת הר"ן והרשב"א ז"ל הכי הוה כדברירנא דאי כונתם להוכיח לפי סברת רבה בר הונא דמחיי' מליחת בשר משום מעבד ומשום דדעתם ז"ל לפסק הלכה כרבה בר ר"ה וכדסברי רבנן הר' מג"א והר' שעה"מ ז"ל. איכא לאקשויי דמאי ראיה מייתו מדברי רב דימי דילמא רב דימי כרבא ס"ל דאין עבוד באוכלין וליכא שום איסור במליחת בשר חי מליחה מועטת. לקדירה אפילו מדרבנן ולהכי אמר דשרי לבריא באומצא והיינו ע"י מליח' ומאי מייתי דר' דימי בלא מליחה קאמ' משום דאסיר למלוח בשר חי בשבת בדאמ' רבה בר ר"ה פ' כלל גדול דחיי' משו' מעבד ועוד דאמאי הוצרכו לומר דמאי דאמרי' התם דאפי' רבה בר ר"ה לא אמר אלא דקא בעי ליה לאורחא היינו לאיחיובי חטאת קאמר אבל בכל דהו ודאי פטו' אבל אסו' לפי שהמלח מכשיר ומתקן האוכל והשתא לרבה בר ר"ה כיון דבמליחה מרובה חייב חטאת ממילא מסתבר דאיסורא דרבנן מיהא איכא אפי' במליחה מועטת משום גזירה דמליחה גדולה אף בלאו טעמא דמכשיר ומתקן האוכל ואמאי הוצרכו לומ' דאיכא איסורא מדרבנן מטעמא דמכשיר ומתקן האוכל. אלא הדבר מוכרח דכל עיקר כוונתם מתחלה ועד סוף להוכיח דאיכא איסורא מדרבנן במליחת בשר לכ"ע אפילו לרבא ומייתי בתחלה מהיסוד הראשון דלרבה בר ר"ה חיי' המולח בשר בשבת חטאת ומינה דלרבא איכא איסו' דרבנן מיהא וכתבו עוד ואע"ג דאמרו התם דאפי' רבה בר ר"ה לא אמ' אלא במליחה גדולה כלומ' ומינה נמי לרבא לענין איסו' מדרבנן היינו לאיחיובי חטאת כלומ' דדוקא לענין חיוב חטאת הוא דאיכא לחלק בין מליח' גדולה למליח' מועטת אבל לענין איסור דרבנן ליבא לחלק אפילו לרבא דודאי דלכ"ע אפילו בכל שהוא אסי' למלוח משו' טעמא דהמלח מכשי' ומתקן האוכל דמה"ט לכ"ע