גזע ישי קכה

מדברי הר"ן והמאירי ז"ל להאי ספיקא דהר' שער המלך ז"ל לא לאיסור ולא להתר והני מילי דכתיבנ' אינו אלא לכי מאי דסבר הר' שער המלך ז"ל בדעת הר"ן והמאירי ז"ל דבחלבים יש עבוד דבר תורה גם לרבא דס"ל דאין עבוד באוכלין. אמנם אנן בדידן לא שמיע לן כלומר לא סבירא לן הכי בדע' הר"ן והמאירי ז"ל אלא גם הר"ן והמאירי לא אמרי דיהא בחלבים משום מעבד דבר תורה לרבא דאמ' אין עבוד באוכלין דגם חלבים בכלל שאר אוכלין ואין בהן עבוד דבר תורה וכמו שנכתוב לקמן סי ס' ובכן אין כאן מקום לספיקו של הר' שעה"מ ז"ל ודברי השיטה מהראשוני' ז"ל אינם אלא דברי תימ' במ"ש דבקרבן כיון דאינו נאכל דכולה כליל יש בו עבוד וכדכתיבנא ע"ד לעיל בסימן הקודם כי שם כתבנו ובררנו עקר טעמא דרבא בהאי סברא דיליה דאסבר לן דאין עבוד באוכלין דלפי טעמא דהך מילתא אין מקום לחלק כלל באוכלין ועיין לקמן סי' ס' בס"ד

נ"ט אין עבוד באוכלין. אפילו במליחה מרובה כדקא בעי ליה לאורחא אין עבוד באוכלין לרבא דפליג ארבה בר ר"ה וכיון דקי"ל כרבא קם דינא דאין עבוד באוכלין אפילו במליחה מרובה. אלא שמדברי הר"ן ז"ל בפ"ק דחולין עלה הא דאמרינן התם אחר רב דימי מנהרדע' השוחט לחולה בשבת מותר לברי' באומ' משמע דס"ל להלכה כרבה בר ר"ה דבמליח' מרובה כדבעי ליה לאורחא יש עבוד באוכלין וחיי' חטאת שכת' שם וז"ל ומהא שמעינן דבשר חי לאחר הדחה אפי' בלא מליחה שרי דהא אמרי' הכא דמות' לבריא באומצא ובמליחה ליכא למימ' שהרי בשבת אסו' למלוח כדאמרי' פ' כלל גדול האי מאן דמלח בשרא חייב משום מעבד ואע"ג דאמרי' התם ה"מ דקא בעי' לה לאורחא שהיא מליחה גדולה התם לאיחיובי חטאת קאמרי' אבל בכל דהו ודאי פטור אבל אסו' לפי שהמלח מכשיר האוכ' ומתקנו כדאמרי' פ' ח' שרצים גבי פוגלא ממלח לא ממלחנא טבולי מטבלנא וכ"ש דאיכא למיסר מליחת בשר חי דהא מתקן לה וכ"ש דאי אסרת ליה בלא מליחה דאיכא תקון טפי דהא משוי ליה אוכלא וכו' א"ד ז"ל יע"ש. וכ"כ הרשב"א ז"ל בחי' לפ' גיד הנשה עלה ההיא דחוטי יד אסורין וכו' י"עש שכתב ככל דברי הר"ן ז"ל הנז' וכ"כ עוד בתורת הבית בית ג' שער ג' יע"ש. אשר מוכח מדבריהם ז"ל במאי דמייתי מהא דפ' כלל גדול דמאן דמלח בשרא חיי' משו מעבד דס"ל דהלכתא הכי הוה. וכ"כ הר' מג"א ז"ל סי' שכ"א סק"ח וז"ל וכת' הר"ן וכו' וכן כתב הרשב"א בית ג' ש"ג וע"ש שכתבו דמולח בשר להצניעו לדרך חיי' חטאת וצ"ע דבגמרא מרא משמע דהלכה כרבא דבתרא הוא וכ"פ הרמב"ם פי"א א"ד ז"ל יע"ש. הנה שכת' דהר"ן והרשב"א ז"ל כתבו בהני דוכתי דמולח בשר להצניעו לדרך חיי' חטאת וכרבה בר ר"ה ותמה עליהם אמאי פסקו כן דבגמ' משמע דהלכה כרבא דבתרא הוא וכ"כ הר' שער המלך ז"ל ה' יו"ט דמ"ט ע"ד שכן הוא דעתה רשב"א בפ' ג"ה ובת"ה. וכת' דמאי דהקשה הר' מג"א ז"ל לדעת הרשב' לק"מ די"ל שדעת הרשב"א דכיון דחזינן לר' אשי דקא מפרש מילתיה דרבה בר ר"ה ש"מ דס"ל כוותיה ומשו"ה פסק כר"א דבתר' הוא טפי מרבא ושו' ראי' להר' תוי"ט בפרק ח' שרצים שכת' כן יע"ש ופשוט א"ד ז"ל יע"ש. ולענ"ד הגם שכ"כ הר' תוי"ט ז"ל דטעמא רבה איכא למפסק כרבה בר ר"ה דהא ר"ה דאיהו מארי דש"ס מהדר לפרושי להא דרבה בר ר"ה דלא קאמ' אלא לאורחא וכו' יע"ש. אין זה מספיק למפסק כרבה בר הונא ויפה מקשה הר' מג"א ז"ל משום דממאי דקאמ' רב אשי ואפי' רבה בר ר"ה לא אמר אלא דקא בעי ליה לאורחא וכו' ליכא למשמע דר' אשי הכי ס"ל כרבה בר ר"ה ודלא כרבא דאיכא למימר דלהכי נחית רב אשי לפרושי לדברי רבה בר ר"ה למען דעת דרבא דפליג עליה דרבה בר ר"ה ואמר אין עבוד באוכלין הוה אפי' במליחה מרובה דקא בעי ליה לאורחא דממאי דידעי' סברת רבה בר ר"ה באיזו מליחה אמר למילתיה אנו יודעין נמי סברת רבא דפליג. עליה להכי אמ' רב אשי אפילו רבה בר ר"ה לא אמ' וכו' להודיענו סברת רבא דכי אמ' רבא דאין עבוד באוכלין הוה אפי' במליחה גדולה דקא בעי לה לאורחא אבל אי לא הוה רב אשי מפר' למילתיה דרבה בר ר"ה הוה ס"ד למיטעי ולמימר דמאי דפליגי רבה בר ר"ה ורבא במליחת בשר היינו במליחה לבית דהיינו לקדירה וקאמר רבה בר ר"ה דאפי' במליחה זו חיי' משום מעבד ורבא פליג. וס"ל דאין עבוד באוכלין כלומ' במליחה כזו דלא בעי לה לאורחא אבל במליחה גדולה דקא בעי ליה. לאורחא גם לרבא חיי' משו' עבוד להכי אתא רב אשי לפרושי למילתיה דרבה בר ר"ה דאפילו איהו לא אמ' אלא דקא בעי לה לאורחא למשמע מינה לרבא דפליג עליה ואמ' אין עבוד באוכלין היינו אפילו במליחה גדולה דקא בעי ליה לאורחא אין עבוד באוכלין. באופן דמהא דמפרש ר"א למילתיה דרבה בר ר"ה ליכא למשמע דר"א הכי ס"ל ודלא כרבא ועיין מ"ש מרן הכ"מ ז"ל פ"א מהל' אבות הטומאה הלכה ח' וז"ל ולייש' דעת רבי' י"ל דמשמע