גזע ישי קכד

עור זה משום מעבד אפ"ה שרי למולחו בשבת. ודבר זה דגם עור האליה הוא מוקטר ומוגש ע"ג המזבח כהאליה עצמה בא מפורש בש"ס דמסכת זבחים דכ"ח ע"א עלה דתנן התם השוחט את הזבח לזרוק דמו בחוץ וכו' להקטיר אימוריו בחוץ וכו' לאכול כזית מעור האליה בחוץ פסול ואין בו כרת וכו' ואמרי' עלה בגמ' סברוה עור אליה כאליה דמי והא קא מחשב מאכילת מזבח לאדם אמר שמואל הא מני ר"א היא וכו' רב הונא אמר עור אליה לאו כאליה דמי אמר רבא מ"ט דר"ה חלבו האליה ולא עור האליה ר"ח אמר לעולם עור האליה כאליה והב"ע באליה של גדי כולהו כשמואל לא אמרי כו' כר"ה לא אמרי עור האליה כאליה משמע להו כר"ח מ"ט לא אמרי כו' מיתיבי השוחט את העולה להקטיר כזית מעור שתחת האליה חוץ למקומו פסול ואין בו כרת כו' בשלמא לר"ה היינו דקתני עולה אלא לר"ח מאי איריא דתני עולה ליתני זבח וכו' ופרש"י ו"ל כאליה דמי ואפי' לענין הקטרה ובשלמי כבש שאליתו קריבה נמי העור קרב כי היכי דלענין אכילה חשיב ליה בשר לענין מצות הקטרתו נמי בשר הוא כו' לאו כאליה דמי לענין מצות הקטרתו הוא דמעט' קרא כדמפרש רבא חלבו האליה תמימה גבי הקטר' אליה כתיב ופריש בהדיא חלב ולא עור וכו' עד עולה אין גבי עולה היא דתניא מחשבה הקטרת עור האליה דפסלה אבל זבח סתמא לא קתני וכו' לר"ה דאמר בהדיא מעטי' קרא גבי אליה דניהוי אימורין אבל גבי עולה לא אימעיט דכתי' הנתחים ועור האליה בשר הוא וכו' י"עש אשר מפורש יוצא מסוגיא זו דלשמואל ור"ח עור האליה כאליה גם לענין מצות הקטרתו כל זבח ולר"ה אע"ג דפליג היינו בשאר זבחים אבל בקרבן עולה גם איהו מודה דגם עור האליה מוקטר וקרב וכדתניא נמי בברייתא השוחט את העולה להקטיר כזית מעור שתחת האליה חוץ למקומו פסול וכו' והנה כי כן שפיר איצטריך קרא דתקריב מלח למישרי מליחת הקרבן בשבת דנ"מ אם הופשט עור שתחת האליה מעולת שבת מולחו ומקריבו אע"ג דיש במליחתו של עור זה משום מעבד כנלע"ד

נ"ח אין עבוד באוכלין. נסתפק הרב שער המלך ז"ל ה' יו"ט ד"ן ריש ע"א בהא דאמרי' אין עבוד באוכלין אי היינו דוקא במידי דחזי לאכילה אמנם במולח בשר נבילה וכיוצא כיון דלא חזי לאכילה ה"נ י"ל דמחייב משום מעבד ואע"ג דמצד עצמן ראויין לאכילה וסעד לזה ממה שתי' הרב מ"ל ז"ל פי"א דשבת בקושייתו על הא דאין עבוד באוכלין מהא דדרשי' פ' הקומץ רבה תקריב מלח אפי' בשבת בשם שיטה לראשונים ז"ל דכיון דקרבן תמיד אינו נאכל וכולה כליל לאו כעיבוד באוכלין דמי כיון שאינו נאכל אך מדברי הר"ן והמאירי ז"ל דכתבו בהא דאמרי' בביצה די"א אין מולחין את החלבים דהוה משום דלאו אוכלין גמורין נינהו ויש בהן משום מעבד נראה דס"ל דאפי' בבשר נבילה וכיוצא אין עבוד באוכלין ממה שהוצרכו לתת טעם במליחת חלבים משום דלאו אוכלין גמורין נינהו משמע הא לא"ה הו"א דאין עבוד באוכלין אע"ג דאסורים הן באכילה משום דכיון דמצד עצמן חזו לאכילה אלא דאיסורא הוא דרביע עלייהו מקרו אוכלין ואין עבוד באוכלין. ואף לדעת אותה שיטה שכתב הרב ז"ל נראה שלא כתב כן אלא גבי קרבן תמיד דלא חזו לאכילה מה שא"כ חלבים ובשר נבילה דחזו לגוים א"ד ז"ל י"עש. ולענ"ד מאי דמייתי למיפשט לספיקו מדברי הר"ן והמאירי ז"ל דהוצרכו למימר טעמא דחלבים דלאו אוכלין גמורין נינהו לא שמיה מתיא כלל דאדרבה איכא למפשט מהני מילי דהר"ן והרב המאירי ז"ל לאידך גיסא. והוא דלדידי חזי לי דמאי דכתבו בטעמא דחלבים דלאו אוכלין גמורין נינהו היא גופה כונתם משום דאסירי באכילה לישראל ולהכי לאו אוכלין גמורין חשיבי כי מצד עצמן של החלבים נראה דאוכלין גמורין נינהו ודאי דהא ראויין הן לאכילה גמורה כהשומן וגויים אוכלין החלבי' אכילה גמורה כשומן ואנן נמי אי לאו משום דהתורה אסרה לנו אכילת חלב היו נאכלים לכל אדם אכילה גמור' כשאר שומן ומאי טעמא כתבו הר"ן והמאירי ז"ל דלאו אוכלין גמורין נינהו אלא מוכרח דכונתם לומר דלאו אוכלין גמורין נינהו מה"ט דאסורין באכילה לישראל ואין נאכלין אלא לגוים וכיון דאינן נאכלין לכל אדם מחמת איסורן דאסיר לנו עם קדש ישראל לאו אוכלין גמורין חשיבי. זהו הנראה מוכרח בכוונת דברי הר"ן והמאירי ז"ל ולפ"ז תפשוט מדבריהם לבשר נבילה נמי דיש במליחתו משום מעבד אם לא שנחלק ונאמר דדוקא חלבים דאסירי איסור גופן כי אין להן שעת הכושר כלל לאו אוכלין גמורין מיקרו משא"כ בשר נבילה דהבשר מצד עצמו בר אכילה הוא ולאכילה היה עומד לכל אדם קודם שנתנבלה אלא שמפני שנתנבל' נאסר באכילה וכיון דאין איסורו איסור הגוף אלא איסור מבחוץ שבא על בשר זה לאוסרו באכילה והוא מפני מה שלא נשחטה אלא נתנבלה חשיב אוכלין גמורין גם השתא הכא שנאסרה באכילה מפני שנתנבלה לענין זה דאין עבוד באוכלין ובכן ליכא למפשט מידי