גזע ישי קכג

דאין עבוד באוכלין. ונאמרו בישוב קושיא זו הרבה תירוצים ואין גם אחד מהם נכון ומחוור כלל. התי' הא' כתבו הרב מ"ל ז"ל בשם הרב מהר"י אלפאנדרי ז"ל שנמצא בידו שיטה אחת למס' מנחות לראשונים לא נודע מי הוא שהקשה קושיא זו ותי' דכיון דקרבן תמיד דמוסף דשבת היה כולה כליל ואינו נאכל לאו כעבוד באוכלין דמי א"נ תקון קרבן הוא כעבוד דמי ע"כ. ולענ"ד אין הני תרי תורו' מחוורין כלל דכבר כתבנו לעיל טעמא דהאי כללא דאין עבוד באוכלין ואפילו מולחן מליחה מרובה דקבעי ליה לאורחא דהוה משום דאין המליחה באוכלין פועל בהן פעולת העבוד גמור כפעולת המליחה דפועל בעור דאין המליחה עושה באוכלין רק שמירה וקיום והעמדה מסרחון והפסד ככל האמור לעיל והנה כי כן אין מקום לחלק בזה כלל בין מליח' בשר חולין או שאר קדשים הנאכלין לבשר קרבן עולת תמיד ומוסף שבת דכולה כליל. דמה. יתן ומה יוסיף זה שהוא כולה כליל ואינו נאכל שיהא בו מפני כן משום מעבד אטו משום דנאכל הוא דאין עבוד באוכלין הא אינו אלא מצד המאכל עצמו דלאו בר עבוד הוא כיון דאין המליחה מחדש בגופו ומשנהו ממה שהיה קודם המליחה. וא"כ גם מליחת קרבן עולת תמיד כיון דבשר הוא לאו בר עבוד הוא כלל וכן נמי מ"ש א"נ תיקון קרבן הוא כעבוד דמי אינו מחוור כלל אבל הוא תמוה. כי איך ולמה תהא המליחה בבשר משו' מלאכ' דעבוד' מפני מה שהמליח' הוא תקון הקרבן כיון דאין המלח עושה שום פעולה דשום מלאכה ולא עבוד בגוף הבשר באופן דהני תירוצי לא מחוורי כלל. גם מאי דתריץ לה הר' מ"ל בשם מהר"י אלפאנדרי דמשכחת לה בשני דרכים הא' דשנינו בת"כ ונתח אותה יכול אפילו הפסולה תהא טעונה הפשט ונתוח ת"ל אותה כשירה ולא פסולה ועוד שנינו שם והקטיר אע"פ שפסול כו' עולה אע"פ שלא הפשיט וא"כ זכינו לדין דצריכה מלח כדין כל קרבן דלא ממעטו ממלח וכיון שהיא בעורה הרי מעבד גמור ועוד דרך שני דאמרי' פ' אלו דברים דשעירי הרגלים חיין הן נאכלין ושנינו בתורת כהנים חטאת ואשם ושלמי צבור מתנה לכהן רצו להפשיט מפשיטין. וא"כ זכינו לדין דאיצטריך קרא למישרי מליחה אם רוצה לאוכלן בעורן את"ד ז"ל יע"ש. ובספר מוצל מאש אשר בסוף ס' רב יוסף למהר"י קצבי סימן א' תי' עוד וז"ל אמנם אחר שכתבתי כל זה נזכרתי משנה ערוכה פ"ט דזבחים הצמר שבראשי כבשים כו' בזמן שהן מחוברין יעלו וכתב רש"י שהראש אינו בכלל הפשט וקרב עם עורו. וא"כ זכינו לדין דכיון שהראש נקטר עם עורו וצריך למולחו הו"ל מעבד גמור וצריך קרא למישרי א"ד ז"ל יע"ש. גם הני תירוצי לאו תירוצי נינהו דהדבר ברור דאין המולח עור חייב משום מעבד אלא כי מולחו אחר שהופשט מהבשר כי כן דרך מלאכת עבוד עורות אבל המולח עור בעודו מחובר עם הבשר עבוד כלאחר יד הוה ולא מחייב בהכי משום מעבד וכמו שכבר דחה כן הרב שער המלך ז"ל פ"א מהלכות יו"ט הלכה ד' דס"ט סוף ע"ה להני תירוצי דהרב מהר"י אלפאנדרי ז"ל יע"ש:

גם מאי דכתב הרב שעה"מ זל דלעיקר הקושיא נראה דל"ק ואשתמיט מינייהו סוגייא דפ"ק דביצה די"ב דאמרינן התם ת"ר אין מולחין את החלבים ופריך עלה בגמרא ומ"ש מעור לפני הדורסן ומשני התם משום דחזי למיזגא עליה הכא אתי למימר מ"ש דשרו רבנן כי היכי דלא ליסר' מה לי למישטחינה ומה לי לממלחינהו משמע בהדיא דמליחת חלבים הוי מלאכ' דאוריי' דאי מדרבנן אמאי לא שרינן משום שמחת י"וט וכו' הא מליחה גופה אינה אלא מדרבנן והו"ל גזירה לגזירה אלא משמע דמליח' חלבים אסורי' מדאוריי' וכ"נ מדברי רש"י וכו' וכ"כ הר"ן בהדיא וכו' וכ"כ בשיטה כ"י להמאירי וכו' וא"כ ממילא רויחא ההיא דפ' הקומץ רבה דאיצטריך קרא למישרי מליחת אימורין דחייב בהו משום מעבד. ומאד אני תמה על הרבנים הנז' איך אשתמיט מינייהו סוגיא זו א"ד ז"ל יע"ש. לדידי אחר המחילה גם הא לא מחוור כי הא ודאי דלרבא דאמר אין עבוד באוכלין גם חלבים בכלל אוכלין נינהו ואין במליחתן משום מעבד מדאוריי' ומאי דמייתי מהש"ס ומדברי רש"י והר"ן והמאירי והרמב"ם ז"ל לא שמיה מתיא וכמו שנכתוב לקמן בסי' ס' בס"ד

אך למאי דכתיבנא וברירנא לעיל דהא דאמר רבא אין עבוד באוכלין היינו דוקא באוכלין דלא קיימי אלא לאכילה ואין המליחה בהם רק לשמירה מהסרחון וההפסד כבשר וכיוצא בו. אבל באוכלין דהמליחה פועל בהם פעולת עבוד גמור להיותן ראויים למלאכה כגון הני עורות דהן כבשר והם עור שתחת האליה ועור העוף ועור הדג יש בהן עבוד דבר תורה והמולחן חייב משום מעבד כדין מולח שאר עורות לא קשיא כלל האי קושיא דהקשו הרבנים הנז' מהאי ברייתא דפ' הקומץ רבה דאיצטריך קרא דתקריב למישרי מליחה להקרבן בשבת דשפיר אצטריך קרא דנפקא מינה לעור שתחת האליה דמוקטר למזבח כהאליה דאפילו אם הפשיט עור האליה ובא להקטירו אחר שהופשט דמולחו אפי' אם היה זה בעולת שבת דיש במליחת