גזע ישי קכב

משום דאע"ג דאנן ממלאכת המשכן גמרי' לכל חיובי מלאכות בשבת ובנין דמשכן לאו באוכלין הוה. אפ"ה כיון דמגבן נמי פעולתו דומיא דבנין הוה הגם שהוא באוכלין לא ימלט מפני כן משם מלאכת בונה וחייב גם במגבן משום תולדת בונה. דאב מלאכ' לא מקרי כיון דבמשכן לא הוה הבנין באוכלין אבל תולדה דבונה מיהא הוה כיון שפעולת מגבן פעולת בונה בו. וא"כ ה"נ הכא במלאכה זו דעבוד כיון שפעולת מליחה דבשר מליחה רבה דמשוי ליה כעץ דומה לפעולת מליחה דעור דינא הוה שיהיה חיי' משום תולדת מעבד בשגם הוא בשר ואמאי נימא דאינו חייב משום מעבד מה"ט דאין עבוד באוכלין ומ"ש ממלאכת בונה דיש בנין גם באוכלין

ונראה ברור דרבה בר ר"ה ורבא בהא פליגי דרבה בר ר"ה משמע ליה דמאן דמליח בשרא מליחה מרובה לאורחא כיון דמליחה כזו מקשה הבשר כעץ ומקיימו הו"ל עיבוד גמו' כמליח' בעור דהוה נמי פעולתו דמקש' לה להעור ומקיימו ורב' ס"ל דאין לפעולת מליחה דבשר הגם כי רבה היא דמקשה ליה והיה כעץ יבש דמיון לפעולת מליחה דעור דשאני מליחה דעור דהמליחה פועלת בו פעולה חדשה בגופו ומשנהו שינוי גמור ממה שהיה קודם המליחה דקודם מליחה כעין בשר הוא ואינו ראוי למלאכ' דכתיבה עליו וכיוצא בה משאר מלאכו' שנעשות מעור מעובד אבל ע"י המליחה משתנה מכמות שהיה ומתתקן להיותו ראוי לקלפים וכיוצא בו ולהכי המולח עור יש בו משום מלאכה וחייב המולחו משום מעבד משא"כ מליחה בבשר וכיוצא בו משאר אוכלין דאינם עומדים לעולם רק לאכילה הן בעודן רכים או קשים כי אינם ראויים למלאכה דאין המליחה מחדש בו בגופו שום חדוש רק פעולתו כי להקשותו ולקיימו לבלתי יסרח ויפסד מאוכל אדם אבל אין המליח' משנה את האוכל למעליות' מכמות שהיה להיותו ראוי עי"כ לדבר שלא היה ראוי בלא מליחה דגם אחר המליח' נמי אינו ראוי אלא לאכילה כאשר היה מאז מקדם בלתי מליחה דבלא מליחה לאכילה קאי ואחר המליחה נמי לאכילה קאי כקודם המליחה בלתי שום שנוי כלל דקודם המליחה בשר הוה והשתא נמי בתר המליחה בשר הוא באופן שאין המליחה בו רק להעמידו על קיומו ולשמרו מן ההפסד שלא יסרח ויפסד ממאכל אדם ולהכי אין במליחת האוכלין משום מלאכה דעיבוד כלל כי אין המלח מעבד הבשר שום עבוד כאשר מעבד המלח להעור והיינו דקאמ' רבא אין עבוד באוכלין אבל גבי מלאכה דבונה דקי"ל דיש בנין באוכלין ואמרו דמגבן חיי' משום בונה: היינו נמי משום דהגיבון פועל בהאוכל דהוא החלב פעולה חדשה בגופו ומשנהו שנוי גמור ממה שהיה דתחלתו חלב והשתא גבינה משו"ה שפיר חיי' מגבן משום בונה אף שהוא אוכל וכמ"ש הרשב"א ז"ל בחי' לשבת ריש פרק הבונה ליישב מאי דהוקשה לו על הא דק"ל דאין בנין בכלים מהא דמגבן דחייב משום בונה ואם אין בנין בכלים איך אפשר שיש בנין באוכלין ותי' דכי אמרי' אין בנין בכלים ה"מ בכלי שנתפרק כגון מנור' של חוליות וכדשרו ב"ה לזקוף את המנור' בי"וט אבל לעשות כלי לכתחלה אין לך בנין גדול מזה ואין זה נקרא בנין בכלים ולכן המגבן חיי' שפיר משום בונה שהעושה דבר מתחלתו חייב משום עושה כלי והוא הבונה א"ד ז"ל יע"ש. וכוונתו מבואר' דהמגבן נמי עושה דבר חדש מתחלתו דהיה חלב ועשהו גבינה ולהכי אף שהוא באוכל חיי' שפיר משום עושה כלי מתחלתו דהוה ליה בונה. זה. נלע"ד פשוט וברור בטעמייהו דרבה בר ר"ה ורבא במאי דאיפליגו בעבוד באוכלין ושפיר קאמר רבא דאין עבוד באוכלין מטעמא דאמרן והוא טעמא. מעלייא

ולפי האמור ומדובר בטעמא דרבא דאמ' דאין. עבוד באוכלין ממילא נפיק דדוקא בהני אוכלין דלא חזו לעולם רק לאכילה כבשר והדומה. לו שאין המלח פועל בהן פעולת העבוד כבעור כאמור הוא דאמרי' אין עבוד באוכלין דלאו בני עבוד נינהו כלל אבל באוכלין דהמליחה פועלת בהן פעולת עבוד גמור ומשנה אותן מכמות שהיו בתחל' כהני עורות דכבשר נינהו ונאכלין לכל אדם כבשר כעור שתחת האליה ועור העוף והדג דכי מולחן ומעבדן פועלת בהן המליחה לעבדן עבוד גמור וראויין למלאכה לקלף וכיוצא בו כמו שפועל ועושה המליחה בשאר עורות יש בה במליחתן משו משו' מעבד ולכן המולח עורות אלו שהן ראויין לאכילה כבשר אפילו מליחה מועטת ולאכילה חייב משום מעבד כמו המולח שאר עורות כיון דהני עורות נמי בני עבוד גמור נינהו כשאר עורות ואין מה שהן בני אכילה כבשר מוציאן מידי עבוד שלא להיות במליחתן משום מעבד כיון דקושטא היא דהמלח פועל בהן פעולת עבוד גמור כמו בשאר עורות. וזה נראה פשוט וברור

כי על פי הבאר הנה מקום אתי לעלות בישוב נכון לפע"ד למאי דהוקשה לו לתנא דידן הרב מ"ל ז"ל פי"א מהל' שבת על הא דאמר רבא אין עבוד באוכלין מהא דתניא בפרק הקומץ דכ"א ע"א תקריב מלח ואפילו בשבת דלמאי איצטרי' קרא והלא ליכא איסור תורה במליחת בשר דהא קי"ל