גזע ישי קכ

נ"ג אין עימור אלא בגידולי קרקע. היינו לענין חיוב חטאת אבל איסור' דרבנן איכא גם בעימור דבר שאינו גידולי קרקע. כ"כ ה"ה ז"ל פ"ח דה' שבת וכן כתבו הטור א"ח וש"ע סי' ש"מ ועיין לקמן סי' נ"ה

נ"ד אין דישה אלא בגידולי קרקע. כדאמר נש רבא בשבת דע"ה עלה דאיפליגו התם ר"י ורבנן בהצד חלזון והפוצעו יע"ש. וכן פסקו כל הפוסקי' ז"ל דאין דישה אלא בגידולי קרקע אלא דנחלקו במילי דחשיבי גידולי קרקע לענין זה דלדעת הרמב"ם כל שנזון וגדל מהקרקע כגון בעלי חיים הוו בכלל גידולי קרקע לענין זה ולכן כתב פ"ח מה' שבת דהחולב חייב משום מפר' דהוה תולדה דדש וכמ"ש ה"ה ז"ל שם וכן הוא דעת הרבה. מהמפרשים ז"ל אבל לדעת התוספות ז"ל שם לעיל דע"ג ע"ב ד"ה מפרק וכו' לא הוו גידולי קרקע לענין זה אלא דוק' הני מילי דגדילי וצמחי מהקרקע ממש אבל בעלי חיים אע"ג דגדלי ונזוני מהקרקע. לאו בכלל גידולי קרקע הוו לענין זה. וכן הוא דעת הרמב"ן והרשב"א ז"ל

נ"ה אין דישה אלא בגידולי קרקע נסתפקתי אם הא דאין דישה בדבר דלאו גידולי קרקע היינו לענין חיוב חטאת אבל איסור' מדרבנן מיהא איכא גם בלאו גידולי קרקע או דילמא אין דישה בדבר דלאו גידולי קרקע כלל ואפילו איסורא דרבנן ליכא ולפום ריהטא נראה דאיסורא דרבנן מיהא איכא דומיא להא דאמר אביי גבי עימור דאין עימור אלא בגידולי. קרקע וכתבו ה"ה והטור ל דאיסורא דרבנן מיהא איכא גם בעימור דבר דלאו. גידולי קרקע ככתוב לעיל סי' נ"ב הכי נמי הכא גבי הא דאין דישה אלא בגידולי קרקע אית לן למימר הכי דמאי שנא דליכא טעם וסברא לחלק ביניהם בזה

איברא דראיתי להתוס' ז"ל בשבת דע"ג ע"ב סוף ד"ה מפרק שכתבו וז"ל ונראה דלפירו' הקונט' דהלכה כר"י דהאמר בפ' אעפ"י ד"ס אמר ר'. מרינוס גונח יונק חלב בשבת: מ"ט מפרק כלאחר יד הוא ובמקום צער לא גזרו רבנן ופסיק התם רב יוסף הלכה כר' מרינוס. ואין נראה לומר דאף לרבנן אסור מדרבנן דמיחזי כמפרק ואע"ג דלא אסיר אלא מדרבנן לא שרי אלא משום דאיכא תרתי כלאחר יד ובמקום צער א"ד ז"ל י"עש ונראה לכאורה דמ"ש ואין נראה לומר דאף לרבנן אסור מדרבנן וכו' כוונתם דאין נראה לומר כ דאף לרבנן דפליגי אר"י וסברי דאין דישה אלא בגידולי קרקע היינו לענין חיוב חטאת אבל לענין איסורא דרבנן גם לרבנן אסור משום דמיחזי כמפרק הא אין לומר דלרבנן אפילו איסורא דרבנן ליכ' בדישה בדבר דלאו גידולי קרקע. אלא דאם זו היא כוונת התוס' איכא לאקשויי דאמאי אין לומר כן דלרבנן נמי איסורא דרבנן מיהא איכא משו' דמחזי כמפרק ועוד דמאי שנא מהא דאמר אביי התם גבי עימור דאין עימור אלא בגידולי קרקע דאמרי' הכי דהיינו לענין חיוב חטאת אבל איסורא דרבנן מיהא איכא משום דמיחזי כמעמר וכמ"ש ה"ה והטור זל שם. אם לא שנאמר לזה דהתוס' חולקים גם גבי עימור על הטור וה"ה ז"ל וסברי דבעימור שלא בגידולי: קרקע שרי אפי' מדרבנן. אלא דעיקר מאי שכתבו דאין נראה לומר דאפילו לרבנן אסיר מדרבנן דישה שלא בגידולי קרקע משום דמיחזי כמפרק קשים טוב' דכיון דמיחזי כמפרק הא ודאי דמסתבר למימר כן דאסיר מדרבנן מיהא גם לרבנן. כי על כן נלע"ד דאין כוונתם למימר דאין נראה לומר. שיהא אסור מדרבנן כי הא ודאי יש לנו לומר שפיר דאפי' לרבנן איסורא מדרבנן איכא משום דמיחזי. כמפרק והכי נמי הוה גבי עימור וכמ"ש ה"ה והטו' שם אלא כוונתם דאין נראה לומר דלרבנן דליכא בדבר דלאו גידולי קרקע אלא איסור דרבנן דלא יהא שרי אלא משום דאיכ' תרתי כלאחר יד ובמקום צער. דמאחר דאינו אלא איסור מדרבנן אפי' בלא הוה לאחר יד שרי אלא מדלא שרי אלא משום דאיכא תרתי כלאחר יד ובמקום צער ע"כ מיירו במפרק דאורייתא וא"כ לא אתיא אלא כר"י זהו פשו' וברור. לפענ"ד בכונת דברי התוס' ז"ל. שוב מצאתי להגאון פני יהושע ז"ל בחי' לכתובות פ' אעפ"י ד"ס ע"א ע"ד התוס' ד"ה מפרק כלאחר יד הוא וכו' שכתב מסברא דנפשיה כהאי סברא דכתבו התוספות ז"ל בשבת דאין נראה לומר וכו' וכתב וז"ל אלא דלאחר הענין ראיתי בתוס' דשבת דע"ג שדחו סברא זו ונ"ל בכוונתו דפשיטא להו דלמ"ד אין דישה אלא בגידולי קרקע אפי' שבות נמי לא הוי ומותר אף לכתחלה אפי' באדם בריא א"ד ז"ל יע"ש. ולדידי אחר המחילה רבה הא ליתא כי הא ודאי דכיון דמיחזי כמפרק מסתבר למימר. הכי דגם לרבנן איסורא מדרבנן מיהא איכא. ולא יאמרו התוספו' זל בזה דאין נראה לומר הכי אלא כוונת התוס' זל הוה כדכתיבנא כנלע"ד

נ"ו אין סחיטה בשער. היינו לענין חיוב חטאת אבל איסורא דרבנן מיהא איכא כ"כ ה"ה ז"ל פ"ט דה' שבת. ונ"ל דהרשב"א ז"ל. חולק בזה וסובר דאין סחיטה בשער ואפי' איסור' דרבנן ליכא ואמינא לה ממ"ש בחי' לשבת לדקכ"ח