גזע ישי קיט

שבת המעמיד ערימה פטור וכמ"ש הרב כ"מ שם פ"ח דה' שבת בשם הרמ"ך ז"ל וכ"כ התוס' בביצה דל"א ע"א ד"ה מן הקרפף

ונסתפק הרב מהר"י בן גוייא ז"ל בספרו הנח' טל אורות דכ"ו סע"א במעמר גידולי קרקע שלא במקום גידולו אי איכא איסורא דרבנן או לא דאפשר דע"כ לא אמרו דלא שייך מעמר אלא במקום גידולו היינו לענין חיוב חטאת דאינו חייב אלא במקום גידולו אבל איסורא דרבנן מיהא איכא בכל מקום שמעמר. או דילמא כיון שאינו במקום גידולו אפי' איסורא ליכא. ופשיט לה מדברי הגאון רש"ל ז"ל ביש"ש לביצה פ' המביא סי' ו' שכתב בשם הר"ן דגיבוב עצים דהוי מעמר התירו ביו"ט לצורך אוכל נפש והוא ז"ל חלק עליו וכתב דבודאי גיבוב שרי היינו שלא במקום גידולם אבל במקום גידולו דהוי אב מלאכה לא התירו אפי' לצורך אוכל נפש י"עש. והשתא אם איתא דבעימור שלא במקום גידולו ליכא איסור כלל א"כ מאי קאמ' דשרי גיבוב עצים שלא במקום גידולם לצורך אוכל נפש. אלא ודאי דס"ל דאפי' שלא במקום גידולם איסורא דרבנן מיהא איכא א"ד ז"ל יע"ש. ולענ"ד אין מדברי הגאון רש"ל ז"ל הנז' שום שמץ ראיה כלל דהגאון רש"ל ז"ל מעולם לא אמר דטעמא דשריותא דגיבוב עצים שלא במקום גידולן הוה משום התר דצורך אוכל נפש אלא כתב סתם ואני אומר דבודאי גיבוב עצים שרי היינו שאינן במקום גידולן וכו' אבל במקום גידולן לא התירו משום אוכל נפש דהוה כמו קוצר וחותך עצים מן המחובר דאסור אפי' לצורך אוכל נפש. וכו' ע"כ. הנה דלא כתב לה"ט דלצורך אוכל נפש בשריותא דגיבוב עצים שלא במקום גידולן אלא כתב סתם דבודאי גיבוב עצים שרי וכו' וי"ל דכוונתו דשרי משום דכל שלא במקום גידולו אפי' איסורא דרבנן ליכא גם שלא לצורך אוכל נפש. ומה שסיים אבל במקום גידולו לא התירו משום אוכל נפש אין כוונתו דשלא במקום גידולו שרי במקום אוכל נפש דוקא אלא כוונתו לאפוקי ממ"ש הר"ן ז"ל בשם יש שפירשו דעימור עצים ביו"ט שרי אפי' במקום גידולו משום. אוכל נפש לזה כתב דהא ליתא דלא הותר עימור במקום גידולו אפי' לצורך אוכל נפש. באופן דאין אני רואה שום רמז כלל בדברי הגאון רש"ל ז"ל אלו דבעימור שלא במקום גידולו יהיה בו איסור דרבנן

האמנם לפענ"ד הדבר פשוט דבעימור שלא במקום גדולו אפי' איסורא דרבנן ליכא ואין כאן מקום לספיקו של הרב ז"ל כי הדבר מפורש יוצא מדברי הטור ז"ל בא"ח סי' ש"ס ומרן ז"ל בשולחנו הטהור שם שכתבו וז"ל אסור לקבץ מלח משרפת המלח שדומה למעמר וכן אסור לקבץ כל דבר במקום גידולו עכ"ד ז"ל יע"ש. ומדכתבו ז"ל וכן אסור לקבץ כל דבר במקום גידולו מבואר יוצא להדיא דדוקא במקום גידולו הוא דאסור לקבץ אבל שלא במקום גידולו שרי אפי' לכתחלה דליכא שום איסור אפי' מדרבנן. וכן מוכח נמי מדברי הסמ"ג זל במלאכת מעמר והגהות מיימוניות פ' כ"א מהלכות שבת. וכן מבואר יוצא. מדברי הרב המאירי ז"ל דשבת פרק כלל גדול עלה דאמר אביי אין עימור אלא בגידולי קרקע שכתב וז"ל ויש שואלין בעימור היאך נאסר והא בראשון של יו"ט אמרו מעמיד אדם ערימה בשבת ואינו חושש. והוא שאמרו שם שלענין מעשר נעשה העימור גמר מלאכה אבל לא לגבי שבת. ומתרצים שבביתו מותר לעמר שאין דרך עימור אלא במקום שקצר שם וכגון אלו שקוצרין ערימו' בשדות אבל כשמביאין בביתו אע"פ שמעמרן אין בכך כלום והוא שאמרו דכניף מילחא ממילחתא וכו' א"ד ז"ל יע"ש. אשר מוכח להדיא מדבריו דעימור שלא במקום גידולו מותר גמור הוא אפי' מדרבנן

איברא דאיכא לאקשויי דהא מהך סוגי' דפ"ק דביצה אשר ממנה למדו הני פוסקי הטור והסמ"ג והגהו' מיימ' והרב המאירי ומרן זל בש"ע דשלא במקום גידולו ליכא משום עימור משם. מוכח דחיוב חטאת הוא דליכא אבל אסו' מדרבנן מיהא הוה דהא התם אמרי' ותנן נמי גבי בצלים משיעמיד ערימה ואלו גבי שבת העמד 'ערימ' פטו' אלא מאי אית לך למימר מלאכת מחשבת אסרה תורה וכו' יע"ש. הנה דקאמר העמדת ערימה בשבת פטור ומדקאמר פטור נראה דפטור אבל אסור ככל פטורי דשבת דהוו פטור אבל אסור לבר מתלת דאמר שמואל ואיך ס"ל להני רבוות' דאיסורא דרבנן נמי ליכא ויגדל הקושי על הרב המאירי ז"ל שכתב דבפ"ק דביצה אמרו מעמיד אדם ערימה. בשבת ואינו חושש דלא אשכחן כהאי לישנא שם בביצה אלא הכי אתמר התם ואלו העמד ערימה בשבת פטור ומהאי לישנא דפטור מוכח דאיסורא איכא וצ"ל דס"ל להני רבוות' כמ"ש התוס' בריש שבת ד"ג ע"א בסוף ד"ה בר וכו' דדוקא ב במשניו' אתמר להאי כללא דכל פיטורי דשבת פטור אבל אסור אבל לא בברייתא יע"ש. ולכן הכא דאפי' ברייתא לא הוה אלא מימרא ולישנא דרב ששת היא לאו פטור אבל אסור קאמר אלא פטור ומותר אלא שהוא דוחק דמנ"ל לפרש כן וצ"י. ועמ"ש בשה"ג פרק כלל גדול שם עלה ההיא דאין עימור אלא בגידולי קרקע ובכנה"ג סי' ש"מ בהגה הטור וכתב' מאי דיש להשיב על דבריהם במקום אחר בס"ד: