גזע ישי קטו

דהיכ' דהמקדש צריך לתקון עכ"פ ויש אופן לעשות התקון הצריך למקדש ובו איסור שבות: ויש אופן אחר לעשות התקון שאין בו איסור שבות דאינו רשאי לעשות התקון באופן זה שיש בו משום שבות מפני שאפשר לעשות התקון באופן אחר דאין בו איסור שבות דודאי דגם בכה"ג אין שבות במקדש וכי קאמר מרן ז"ל דיש בו איסור שבות במקדש אינו אלא בדאין במקדש צריך לשום תקון כלל דהוא מתוקן ועומד ואין להמקדש עוד צורך לדבר אחר וכאמור. וההיא דמהרי"א בכתביו הוה בדבר שהמקדש צריך לתקון עכ"פ דהא צריכין הן להקיצו. וכן ההיא דטבילת כ"ג בי"הך דצריך להפג צינת המים עכ"פ והכי נמי הוה ההיא דשלישית ההין ורביעית ההין דבמקדש דבש"ס ב"ב דצריכין הן למדוד שלישית ההין ורביעית עכ"פ

והנה הגם שלא הייתי צריך לראיה לדברי בכונת דברי מרן הכ"מ דהוה כדכתיבנ' כיון שהענין דביה קמישתעי מרן ז"ל בהכי הוה דאין המקדש צורך לשום תקון כי מתוקן ועומד הוא שיש שם נרות דולקין והו"ל כההיא דסדור קנים וכאמור. מ"מ נ"ל ראיה גמורה לדברי מדברי הרב כ"מ ז"ל גופיה פכ"ג מה' שכת דין ד' שכתב שם עמ"ש הרמב"ם זל אפי' להכות באצבע על הקרקע וכו' אסור וכו' וז"ל אפילו להכות באצבע וכו' אין להקשות על זה מדתנן בפ"ק דיומא שהיו מכין לפני כ"ג באצבע צרידא דשאני מקדש שאין בו משום שבות א"ד ז"ל יע"ש. הנה דמרן הכ"מ ז"ל גופיה כתב דהא דהותר להכות באצבע צרידה לפני כ"ג הוא דוקא במקדש ומשום דאין שבות במקדש. והשתא אם איתא דכוונת מרן הכ"מ ז"ל בהני מילי דכתב בסוף ה' בית הבחירה בטעם איסור האבוקות בידם בליל שבת אע"ג דאין שבות במקדש דשאני התם דאפשר בנרות הדלוקים מע"ש כאשר חשבו הרב מ"ל והרי"א ז"ל. א"כ איך ניחא ליה למרן ז"ל התם בה' שבת לתרץ מאי דהוקשה לו על הרמב"ם דאסר להכות באצבע בשבת מהא דהיו מכים באצבע לפני כ"ג כדי להקיצו דשאני התם דאין שבות במקדש הא איהו גופיה כליל לן בסוף ה' בית הבחירה דכל שאפשר לעשות התקון באופן אחר לא הותר במקדש לעשות התקון באופן זה שיש בו איסור שבות וא"כ בההיא דכ"ג ליכא למימר להאי תירוצ' דתריץ איהו זל דהוה משום דאין שבות במקדש כיון דהיה אפשר להם להקיצו להכ"ג באופן אחר דאין בו איסור שבות וכמו שכתב הרב מ"ל זל בהקשותו עליו מדברי מהרי"א בכתביו ומן התימא על הרמ"ל ז"ל דלא הוקשה לו ממ"ש מרן הכ"מ זל גופיה בפכ"ג מה' שבת בההיא דהיו מכים לפני כ"ג ועיין עוד מ"ש מרן ז"ל בב"י א"ח סי' של"ט על דברי מהרי"א ז"ל דבכתביו שהביא הרמ"ל ז"ל באופן דלפי מה שהבינו הרב מ"ל והרב מהרי"א ז"ל בכונת דברי מרן הכ"מ דסוף ה' בית הבחירה הנה הוא נסת"ר מחמת"ו בהאי כללא ממ"ש פכ"ג מה' שבת. ודוחק לומר דיש חלוק בין השבותין וכמ"ש התוס' בעירובין דק"ב ע"ב ד"ה והעליון דשבות גדולה לא התירו במקדש וס"ל למרן ז"ל דההיא דטלטול הנר בשבת הוא שבות יותר גדולה משבות דההכאה באצבע בשבת ולכן גבי הכאה באצבע אין שבות דידיה במקדש אע"פ דאפשר באופן אחר אבל גבי ההיא דטלטול אבוקות לא הותר האי שבות במקדש כיון דאפשר באופן אחר. אמנם למאי דכתי' אנן בעניותין בכונת דברי מרן הכ"מ דסוף ה' בית הבחירה ניחא ואין כאן סתירה ממ"ש פכ"ג מה' שבת כמבואר

והנה בתמיד פ"ה תנן נתפזר ממנו כקב גחלים והיה מכבדן לאמה ובשבת היה כופה עליהן פסכתר. וכתב שם הרב תוי"ט ז"ל ואע"פ שמן התורה אין איסור בכבוי אלא כשמתכוון לעשות פחם וכו' י"ל דהכא כיון דאפשר בלא כבוי לא התירו השבות במקדש ועיין בפי' הרב בסמוך וכזה כתבתי בשם הכ"מ בפ"ק משנה ג' א"ד ז"ל יע"ש. ומ"ש בשם הכ"מ בפ"ק משנה ג' הוא מ"ש מרן הכ"מ ז"ל בסוף ה' בית הבחירה גבי האבוקות נראה דגם הרב תוי"ט ז"ל הכי סבר בכונת דברי מרן ז"ל כדסברי רבנן המ"ל והרי"א ז"ל שהרי התם צריך המקדש תקון שלא יכוו הכהנים עכ"פ. ואנן בעניותין בכוונת דברי מרן ז"ל נראה לן עיקר כדכתיבנא. גם מדברי הרע"ב ז"ל שם שכתב עלה דתנן תו התם ועל השרץ בשבת ולא היו מוציאין אותו מן העזרה אלא היו כופין עליו פסכתר וכתב הרע"ב ז"ל דאין יכולין להוציאו משם בשבת דעל שבות כזה גזרו ואפי' במקדש ע"כ יע"ש. מוכת דאף בדאפשר בתקון באופן אחר אין שבות במקדש מדכתב דעל שבות כזה גזרו אפילו במקדש. אלא שממ"ש הרב תוי"ט ז"ל ועיין בפי' הרב בסמוך וכו' נראה דרצ"ל דגם הרע"ב ז"ל במ"ש דעל שבות כזה גזרו אפי' במקדש כוונתו משום דאפשר באופן אחר וכמ"ש הוא ז"ל. ולדידי לא לזה כיון הרע"ב ז"ל כי הא ודאי דאף באפשר באופן אחר אין שבות במקדש כדמוכח מההיא דמקלות לת"ק דקי"ל כוונתו וכמ"ש מהר"י אלגאזי ז"ל וכדמוכח נמי מהש"ס דב"ב ד"ן כדכתיבנא אנן בעניותין. וכוונת הרע"ב ז"ל דבכמה שבותין גזרו במקדש וכדכתבו התוס'