גזע ישי קיג

להרחיק לכהנים מעבירה אלא דבמקו' דע"י גזירתם איכא הפסד קדשים לרב זביד פליגי בה ת"ק ור"א אי גם בהא גזרו ולא חשו להפסד קדשים ולר"פ גם בכה"ג לכ"ע גוזרין חכמים גזירה במקדש

כללא דמילתא דלא אתמר האי כללא דאין שבות במקדש משום דכהנים זריזין הם אלא באיסורין השווין בכל ובכל מקום במקדש ובמדינה כאיסורי שבת ושאר כל איסורין שבתורה דנהיגי בכל ישראל כהנים לוים וישראלים ובכל מקום דבהני הוא דאמרי' דכהנים זריזין הם מטעמ' דאמרן. אמנם בהני איסורין וצוויין דלא נהיגי אלא בכהני' בלבד ובמקדש בלבד כעבוד' הקרבנות ושאר עבודת כהנים במקדש לא אמרי' בהו דכהני' זריזין הם וגוזרין רבנן בהו גזירות לסייג להרחיקם לכהנים מעבירה שלא יעברו אדאורייתא במקומות שנראה להם לחכמים שיש צורך לגזור וככל האמור ומדובר לעיל וזה ברור לענ"ד

מ"ח אין שבות במקדש. כתב הרב כ"מ ז"ל פ"ח מה' בית הבחירה על מ"ש הרמב"ם ז"ל חוץ מלילי שבת שאין אבוקות בידם דאע"ג דקי"ל אין שבות במקדש וטלטול נר בשבת אינו אלא שבות שאני הכא דאפשר בנרות הדלוקים מבערב יע"ש. והרב מ"ל ז"ל שם הקשה על האי כללא דכליל לן מרן הכ"מ ז"ל ממ"ש מהר"יא בכתביו סימן קנ"ד דלהקיש באצבעו בשבת לשתק התינוק שרי והביא ראיה מדתנן בקש להתנמנם פרחי כהונה מקישין לפניו וכו' ולא מידק עלה משום שאין שבות במקדש כדמסיק במצריף גחלת וכו'. ואם כדברי מרן ע"כ טעמא לאו משום דאין שבות במקדש דהא היה אפשר להקיצו בענין אחר אלא ע"כ טעמא הוא משום דהקשה אף במדינה שרי. תו קשיא לי ממ"ש רבינו בפ"ב מה' עבודת יו"הך היה כהן גדול זקן או חולה מלבנין עשישיות של ברזל באש מבערב ולמחר מטילין אותם במים כדי להפיג צינתן שאין שבות במקדש או מערבין מים חמין במי המקוה עד שתפיג צינתן. ואם כדברי מרן למה היו מלבנין עשישיות מבערב ולמחר מטילין אותם במים והיו. עוברים על שבות מאחר שאפשר בתיקון אחר דליכ' איסור שבות שהוא להחם מים חמין מבערב ולמחר יערבו אותם במי המקוה דליכא איסור כלל א"ד ז"ל יע"ש. והרב מהר"י אלגאזי ז"ל בס' ארעא דרבנן אות ד' תמה על האי כללא דמרן הכ"מ ז"ל דנראין שאינן הלכה שהרי בפסחי' דס"ד תנן כיצד תולין ומפשיטין אונקילאות של ברזל וכו' וכל מי שאין לו מקום לתלות ולהפשיט מקלות דקין חלקין היו שם ומניח על כתפו ועל כתף חבירו ותולה ומפשיט ר"א אומר י"ד שחל בשבת מניח ידו על כתף חבירו ויד חבירו על כתפו ותולה ומפשיט. וטעם ר"א הוי משום טלטול המקלות ומסקי' בגמ' פי"ז דשבת דקכ"ד דטעמיה דר"א לאו משום דאית ליה שבות במקדש אלא דבהאי שבות ס"ל דאסיר אף במקדש הואיל ואפשר בלא"ה והרמב"ם ז"ל בפ"א מה' ק"פ פסק כת"ק דמקלות דקין ולא חילק בין בשחל י"ד בשבת כמו שחילק בשאר בבות דהתם משמע דס"ל דהלכה כת"ק דאין שבות במקדש כלל אפי' במילתא דאפשר בלאו הכי ודוחק לומר דדעת מרן ז"ל דדוקא התם דאיכא טירחא יתירה כהא דר"א להניח ידיהם על כתף חבירו בהא פסקי' כת"ק דמקלות אבל היכא דליכא טירחא ודאי שאני לן בין אפשר בלא"ה ללא אפשר דאין זה אלא דברי נביאות דכל כי האי הו"ל למרן ז"ל לפרש דבריו כדרכו הטוב בכל מקום וצ"ע. ושוב הביא מה דהקשה הרב מ"ל ממ"ש הרמב"ם בה' עי"הך וכתב דלקושייתו י"ל דלערב מים חמים במי המקוה עד שתפיג צינתן הוי טירחא טפי מעשישיות של ברזל שהיו באש מבעוד יום דליכא טירחא יתירה אלא להטילן במים וכל כה"ג לא שאני לן בין אפשר בלאו הכי ללא אפשר. ותמהני שלא הרגיש בעיקרן של דברים דהוו שלא כהלכה וכדכתיבנא א"ד ז"ל יע"ש. ולדידי קשיא לי על האי כללא דמרן ז"ל מהא דגרסי' בבבא בתרא ד"ץ ע"א שלישית ההין רביעית ההין לא ליעביד כיון דהוו במקדש לא גזרו במקדש נמי ליגזור כהנים זריזין הן. וכתבו שם התוס' במקדש נמי ליגזור אע"ג שהיו צריכין למדוד שלישית ההין לאיל ורביעית לכבש יכולין היו למדוד בלוגין לחצי ההין ו' לוגין לשלישית ההין ד' לוגין לרביעית שלשה לוגין יע"ש. והשתא אם אית' לדברי הרב כ"מ דבדאפשר בלא"ה לא אמרי' אין שבות במקדש ש מאי משני כהנים זריזין הן הא כיון דגזירה זו ראויה היא להיות אמאי לא גזרוה ויגזרוה גם במקדש דאע"ג דכהנים זריזין הן ואין שבות במקדש מהאי טעמא היינו בדלא אפשר בלא"ה והכא כיון דאפשר בלא"ה דהא אפשר להו למעבר במקדש כדכתבו התוס' לא אתמר להאי מלתא דכהני' זריזין הן ולא הותר להו שבות כדכליל לן מר מרן הכ"מ ז"ל. והכא ליכא לשנויי מאי דשני הרב מהרי"א ז"ל לקושית הרב מ"ל ז"ל כי ליכא טירחא למעבד כדכתבו התוס' ז"ל למדוד ו' לוגין לחצי ההין וד' לוגין לד' ההין כי היכא דיותר מפני כך ולא יגזרו במקדש אלא מוכח דליכא למיגזר שבות במקדש כלל מה"ט דכהני' זריזין אפי' בדאפ' בלא"ה דלא כדכתב מרן הכ"מ ז"ל: