גזע ישי קיב

אבל בקדש לא אמרי' כהנים זריזין וכמ"ש התוס' בחגיגה דכ"ד ע"ב סד"ה דתנן וכו' דבקדש אף שחמור מתרומה אינן זריזין ושכן אמרו בירושלמי. יע"ש. ואע"ג דרש"י ז"ל פי' בריש ברכות דגבי הקטר חלבים ואיברים לא גזרו חכמים דמצותן עד חצות לאו מה"ט דכהנים זריזין הן וכדכתב הגאון רמ"ע ז"ל כי בדבר דלא נהיג אלא בכהני בכהני' ובמקדש לא אמרי' כהנים זריזין הן. אלא מאיזו טעם אחר דנראה להם לחכמים דלא לגזור בהא הוא דלא גזרו ולא מה"ט דכהנים זריזין הן

תו אשכחן בזבחי' דע"ט עלה דתנן התם נתערב בדם הפסול ישפך לאמה בדם התמצי' ישפך לאמה ר"א מכשיר. ואמרי' עלה התם בגמ' דע"ט ע"ב במאי קמיפלגי אמר רב זביד בגוזרין גזירה במקדש קמיפלגי מ"ס גזרינן ומ"ס לא גזרינן ר"פ אמר דכ"ע גוזרין הכא בדם התמצי' מצוי לרבות על דם הנפש קמיפלגי מ"ס שכיח ומ"ש לא שכיח. ופרש"י ז"ל בגוזרין גזירה במקדש פליגי אם עושין סייג בקדשים להרחיק מן העבירה ולא חיישינן להפסד קדשים שלא יפסיד את אלו בשביל סייג דאחרים. ת"ק סבר גוזרין הילכך נתערב דם כשר בדם פסול או בדם התמצית ואע"פ שאין בפסול ולא בתמצית כדי לבטל את הכשר ישפך לאמה גזירה דילמא אתי לאכשורי נמי היכא דיש בדם הפסול או בדם התמצית כדי לבטל את הכשר וכו' ור"א סבר אין גוזרין חשו חכמים שלא להפסיד קדשים מחמת גזירה וכו' יע"ש. הנה מפורש להדיא דלכ"ע גוזרין גזירה במקדש כדי להרחיק את הכהנים מעבירה. אלא דהיכא דאיכא הפסד קדשים לרב זביד פליגי בה ת"ק ור"א אי גוזרין גזירה במקדש ולא חשו להפסד קדשים דלת"ק אף באיכא הפסד קדשים גוזרין גזירה משום סייג ולר"א אין גוזרין דחשו חכמים להפסד קרשים. ולר"פ אפילו באיכא הפסד קדשים לכ"ע גוזרין גזירה במקדש והכא בשכיח או לא שכיח קמפלגי. והנה הרב מהר"י אלגאזי ז"ל בס' א"ד סימן ה' הביא בכלל דבריו מ"ש התוס' בפסחים דס"ה ד"ה המכבד דהא דאין שבו' במקדש היינו דוקא במילתא דבעלמא ליכא אלא איסורא דרבנן אז לא גזרו במקדש כיון דליכא איסורא דאורייתא בשום מקום. אבל במילתא דבעלמא איכא איסורא דאורייתא אע"ג דבמקדש ליכא אלא איסור שבות דרבנן גזרינן במקדש אטו עלמא. וסיים עלה הרב ז"ל ובהכי ניחא לי סוגיא דפרק כל הזבחים דע"ט מ"ס גוזרין גזיר' במקדש ומ"ס לא גזרינן א"ד ז"ל יע"ש. גם במהדורא בתר' שם סי' מ"א כתב וז"ל גזירה במקדש הוי פלוגתא בפ' כל הזבחים מר סבר גוזרין גזירה במקדש ומ"ס אין גוזרין וצ"ע דבכל דוכתא אמרי' אין שבו' במקדש שלא גזרו גזירה במקדש דכהנים זריזין הם. אלא דאשכחן נמי כמה דברים שגזרו במקדש משו' שבו' וכמ"ש התוס' בעירובין דק"ב ד"ה והעליון וכו' ע"ש עכ"ד ז"ל יע"ש. הנה דהוקשה לו להרב ז"ל עלה דהך סוגיא דזבחים דגוזרין גזירה במקדש מהא דק"ל אין שבות במקדש דכהנים זריזין הם. וכתב במהדורא קמא דלפי מ"ש התוס' בפסחים דס"ה ד"ה המכבד דהיכא דבעלמא איכא איסורא דאורייתא גזרו במקדש אטו דעלמא. ולא זכיתי להבין איך ניחא בהכי כיון דהכא אין איסור זה דזריקת דם נוהג כלל במדינה. ואי משו' דבעלמא לענין איסור כי רבה האיסור על ההיתר הכל אסור באכילה דבר תורה ואפי' לא ריבה כל דליכא רובא דהיתירא הכל אסור דבר תורה והכא גבי זריקת דם קרשים אפי' כי ריבה דם הפסול על הכשר כשר לזריק' ולהכי יש לגזור במקדש אטו דעלמא. הא ודאי ליתא חדא דכיון דאין איסור זה דזריקת דם כהא דאיסורי אכילה אין לגזור באיסור זריקה משום איסורי אכילה ואין זה ענין להא דכתבו התוס' גבי המכבד. ותו דהא פי' רש"י ז"ל דהגזירה דבמקדש הוה משום סייג דמקדש גופי' להרחיק את הכהן הזורק מן העבירה שלא יבא להכשיר נמי. היכא דיש בדם הפסול לבטל דם הכשר. גם מאי דכתב במהדור' בתרא ליישב במאי דכתבו התוספו' בעירובין דק"ב דכמ' שבותין גזרו במקדש. אינו מחוור לפי לישנא דתלמודא דקאמר בגוזרין גזירה במקדש קא מיפלגי וכו'. והול"ל בגוזרין גזירה זו במקדש. גם דהוא דחוק מצד עצמו. והרב מחנה ראובן בחי' לפסחים לדף ל' הביא ראיה מסוגיא זו דזבחים לדברי התוס' והגאון מהרש"א ז"ל דשבת דמ"ב דדוקא באיסורי שבת אמרו אין שבות במקדש אבל בשאר איסורין יש שבות במקדש כבגבולין. וכבר אנן בעניותין לעיל סי' מ"ו הרחבנו הביאור. בזה דליתא להאי חילוקא ושגם התוס' ומהרש"א ז"ל בשבת שם לא אמרוהו מעולם. אך לדידי אעיקרא לא קשיא כלל מאי דקשיא ליהו להר' מהר"י אלגאזי וס' מחנה ראובן זל עלה דהך סוגיא דזבחים מהא דאמרי' אין שבות במקדש. כי האי כללא לא אתמר אלא באיסורין השווין בכל דנהיגי בכל ישר' כהנים לוים וישראלים ובכל מקום בין במקדש בין במדינה כאיסורי שבת ושאר כל איסורי תור'. אבל באיסורי כהונה דעבודת מקדש כהני דזריקת דם קדשים ואכילת קד קדשים ופיגול ונותר לא אמרי' בהו דכהנים זריזין הן. וגוזרין בהו שפיר גזירה במקדש כדי