גזע ישי קיא

היפך הנאמר בכל מקום דכהני לא חשידי ולא עצילי אלא אדרבה זריזין הן וכן מאי קמיבעיא לן אם גזרו טומאה גם ביוצא כבנותר ולא עוד אלא דמסיק דביוצא בפסח לא קמיבעיא לן דלא גזרו רבנן טומאה דבני חבורה זריזין הן ומזהר זהירי ביה כי קמיבעיא לן ביוצא בקדשים והא גם בכהנים אמרי' בכל דוכת' דזריזין הן ומזהר זהירי עד שאמרו מה"ט דאין שבות במקדש. והתוספות ז"ל שם ד"ה דבני חבורה זריזין הן הקשו דבפר' המוציא תפי' דק"ו משמע איפכא דקאמר כהנים זריזין הן אמרי' בני חבורה זריזין הן לא אמרינן. ותירצו בשם ר"י דלא דמי דגבי בני חבורה שייך למיגזר טפי שמא יחתה מלגבי כהנים דהא מילתא לא שייכא לפסח כלל אבל במידי דשייך לפסח כגון יוצא זריזין בני החבורה יותר מכהנים א"ד ז"ל יע"ש. ואכתי היא גופ' קשי' דאמאי במידי דשייך לפסח גופיה כגון יוצא יהיו בני חבורה זריזין יותר מכהנים כיון דגם כהנים זריזין הן והותר להם שבותין במקדש מה"ט דזריזין הן. אלא מוכרח דהא דאמרינן אין שבות במקדש מה"ט דכהנים זריזין הן. היינו דוקא בהני שבותין דשאר כל איסורין דנהיגי בכל ישראל ובכל מקום כאיסורי שבת וכיוצא בהני הוא דאמרי' דכהנים זריזין הן טפי מבני חבורה מטעמא דאמרן אמנם כהני איסורי דלא נהיגי רק בכהנים במקדש בלבד. כאיסור פיגול ונותר ויוצא לא אמרי' דכהנים זריזין הן אלא יש לחושדם דילמא יעברו על איסור תורה דפיגול או דמעצלי במצות אכילת קדשים ויותירו מהם ולכן גזרו בהן טומאה. וקמיבעיא לן נמי באיסור דיוצא אי גם בו יש לחוש שיעשו איסור יוצא בקדשים דדוקא בני חבורה זריזין בזה משום דיש רבים ומזרזין זה את זה מלהוצי' ולא אצטרי' לאחמורי עלייהו שלא יבואו לידי יציאה וכמו שפי' רש"י ז"ל שם. אבל כהנים לאו זריזין נינהו בהאי איסורא כיון דאין איסור זה נוהג אלא בהו ובמקדש ואיכא למיח' בהו טפי שיבואו לידי יציאה מבני חבור' בפסח

תו אשכחינן גזירה דגזרו רז"ל במקדש כדי להרחיק את הכהנים אוכלי קדשים מן העבירה בריש ברכות דתנן התם ולא זו בלבד אלא כל מקום שאמרו חכמי' עד חצות מצותן עד שיעלה עמוד השחד הקטר חלבים ואיברי' וכו' וכל הנאכלי' ליום אחד מצותן עד שיעלה עמוד השחר ולמה אמרו חכמים עד חצות כדי להרחיק את האדם מן. העבירה יע"ש. הנה דגזרו ז"ל גזירה במקדש בהקטר חלבים ואיברים ולכל הנאכלין ליום אחד ואמרו דמצותן עד חצות כדי להרחיק הכהנים מן העבירה. ואע"ג דקי"ל אין שבות במקדש מטעמא דכהנים זריזין הן. אלא מוכרח דבאיסורי דלא נהיגי אלא במקדש בלבד לא אמרינן כהנים זריזין הן וכאמור

איברא דמצאתי ראיתי להגאון הרמ"ע מפאנו ז"ל בתשו' סי' א' דף ד' ריש ע"א שכתב וז"ל ובהקטר חלבים ס"ל להרמב"ם דאית ביה תקנתא דרבנן כפשטה דמתני' שכ"כ להדיא פ"ד מה' מעה"ק. אבל רש"י פי' כאן שלא אמרו בו חכמי' עד חצות ולא חשו להרחיק מאיסו' דאוריית' שלא להביא קדשי' לבית הפיסול משו' לינה ומסתבר טעמיה דהקטרה לכהנים מסורה ואימת מקדש עליהן ועוד דכהנים זריזין הם ואשכחן סיעתא נמי לרש"י מס"פ הקורא למפרע דתנן כל הלילה כשר להקטר חלבים ואיברים וראיה מן התור' דכתי' כל הלילה עד הבוקר ונראה דכיון דאיכפל קרא ואמר עד הבוקר דלימא כל הלילה וסגי מכאן סמכו חכמים ולא עבדו בהו תקנתא והכי פסיקא ליה להרשב"א ולא אמרו כהנים זריזין הן אלא בעבודה א"נ באכילת תרומה שהיא אסור' לזרים אבל באכיל' קדשים דאיכא מינייהו מותרים לזרים ואכילתן לכל מסור' נשים ועבדים וקטנים לא פלוג רבנן בין קדש קדשים לקדשים קלים כגון תודה ואיל נזיר אחד כהנים ואחד ישראלים מצות אכילתן עד חצות דשם אכילה גבי קדשים חד הוא וכו' א"ד ז"ל י"עש הנה דפשיטא ליה להגאון רמ"ע ז"ל דהאי מילת' דאמור רבנן דכהנים זריזין ולא גזרו שבות במקדש גם באיסורי דלא נהיגי אלא במקדש בכהנים בלחודייהו. אתמר ולהכי כתב דמסתבר טעמיה דרש"י דבהקטר חלבים ואיברים לא גזרו משום דהקטרה לכהנים מסורה וכהנים זריזין הם. וטעמא דגזרו באכילת קדשים ואמרו עד חצות ולא אמרו כהנים זריזין הם היינו משום דאיכא קדשים קלים דמותרים לזרים ואכילתן לכל מסורה נשים ועבדים קטנים לא פלוג רבנן בין קדשי קדשים לקדשים קלים. ולענ"ד אחר המחילה רבה אדרב' טפי מסתבר טעמי' דהרמב"ם ז"ל משום דהקטר חלבים ואיברים כיון דהוא דבר דלא נהיג אלא במקדש בלבד לא אמרי' כהנים זריזין הן וכדמוכח מהא דגזרו טומאה בפיגול ונותר משו' חשדי כהונה ועצלי כהונה ואיבעיא לן אי גם ביוצ' גזרו טומאה ומסיק דבני חבורה זרוזין טפי מכהנים וכבר כתבנו מ"ש התוס' ז"ל שם באופן דמוכרח לו' דהאי מילתא דכהנים זריזין הן לא אתמר אלא באיסורי דנהיגי בין במקדש בין במדינ' אבל באיסורי כהונה ובמקדש בלחוד לא אמרינן כהנים זריזין ואע"ג דגבי תרומה נמי אמרי' כהנים זריזין הן אע"ג דאינה נוהג אלא בכהנים. היינו דוק' בתרומ'