גזע ישי קי

במקדש ולא בשאר איסורין וכמ"ש הגאון מהרש"א ז"ל שם כבר אנן בעניותין לעיל דחינא לה להאי חלוקא בסי' הקודם וגם התוס' והגאון מהרש"א ז"ל מעולם לא כיוונו לחלק בהאי כללא כל כי האי חילוקא ככל האמור ומדובר שם ע"ש. באופן דתמיהת הגאון ת"ש על ראית הרא"ש ז"ל נר' תמיהא אלימתא

ולי נראה ליישב דברי הרא"ש ז"ל ע"פ דברי התוס' ז"ל דעירובין שכתבנו בריש אמי"ר דשבות גדולה לא התירו במקדש. וס"ל להרא"ש בשם ראבי"ה ז"ל דכה"ג דאיכא לחשש דפקעי וחייס עלייהו שבות גדול הוא למגזר עליה גם במקדש. והיינו משום דכיון דע"י הלבון קרוב דיפקעו כי מחזירן לכבשן הנה הוא חייס ודאי על כלי מקדש דלא ליפקע ודעתו להשהותן שם בתנור כדי לבונן ולא יותר כי היכי דלא ליפקעו וע"י כן יבאו להוציאן משם קודם שיתלבנו היטב כי איידי דחייסי על כלי קדש דלא ליפקעו יבואו לטעות בחושבם שכבר שהו כדי לבון גמו' וכדי שלא יפקעו ימהרו להוציאן מהכבשן והם עדין לא באו לידי גמר הלבון וכיון שזה קרוב להיות גם במקדש איכא למגזר. ומאי דכתב הרב פר"ח ז"ל סי' תנ"א לדחו' ראיית הרא"ש ז"ל די"ל בכהנים זריזין הן. ועוד דכיון דלאו דידהו לא חיישי' לדילמא חייסי וכו' יע"ש. גם דחייתו השניה לאו דחיה היא כי אף דלאו כלי' דידהו נינהו חייסי עלייהו דלא ליפקעו כדידהו וטפי מדידהו משום דכלי מקדש נינהו וחייסי הני כהני דידן על כלי מקדש דלא ליזלו לאבוד ויפקעו. באופן דס"ל לראבי"ה ז"ל דשבו' כזה שבות גדול הוא ויש לגזור גם במקדש כמו בגבולין אלא מדקאמר לפי שאין כבשנו' בירוש' אשר מבואר דאי הוה כבשנות הוה שרי במקדש ע"כ לומר דבכבשנות ליכא כלל להאי חששא דפקעי ולהכי הוה שרי דליכא למגזר מידי כנלע"ד בישוב תמיהת הגאון תפארת שמואל ז"ל על ראית ראביה ז"ל. ותו לא מידי

מ"ז אין שבות במקדש. נסתפקתי אם הא דלא גזרי רבנן שבות במקדש אינו אלא שבותין דכל איסורין השווין בכל דנהיגי הני איסורי בכל ישראל בכל מקום שהם בין במקדש בין במדינה כאיסורי שבת ושאר איסורין שבתורה אב באיסורין דלא נהיגי אלא בעבודת כהנים במקדש בלבד גזרו באיסו' דידהו רבנן שום שבות שלא יעברו על איסור דאורייתא דנהיג בהו כמו שגזרו זל כמה גזירות בכמה איסורין השוין בכל. דאע"ג דכהנים זריזין הם ומטעם זה הוא דאמרו אין שבות במקדש אפשר דאין טעם זה דזריזין הם אלא לגבי כל שבותין דשאר כל איסורי תורה דנהיגי בכל ישראל בין במקדש בין במדינה דכיון דנהיגי הני איסורי בכל ישראל וגזרו בהו רבנן שבותין ונהיגי גם הכהנים במדינה להני איסורי ושבותין דידהו. זריזין הן הני כהני בהני איסורי במקדש וליכ' למיחש דיעברו אדאורייתא במה שאין נאסרין שם במקדש בשבות דהאי איסורא כיון דבמדינה גזרו ואסרו ואינהו גופייהו במדינה שאינו לדבר של מקדש אסירי בהני שבותין ולהכי הותר להו שבות במקדש אמנם באיסורין דלא נהיגי כלל במדינה אלא במקדש בלחוד כהני איסורי דשייכי בעבודת הכהנים במקדש בהקריב' את הקרבנות ושאר העבודות: כיון דלא נהיגי כל הני איסורי דאורייתא במדינה כלל רק במקדש בהני כהני שלוחי דרחמנא בלחוד. אפשר דגם בכהנים יש לחוש שיבואו לעבור על איסור דאורייתא דידהו ויש לגזור שבות באיזו איסור מהן שנראה לחכמים ז"ל לגזור כדי שלא יבואו לעבור אאיסור דאורייתא ולא אמרי' בהני איסורי דנהיגי במקדש בלבד דכהנים זריזין הן: או דילמא גם באיסורי כהונה דעבודת מקדש אע"ג דלא נהיגי כלל במדינ' לא חשו רבנן לדילמא יגעו הני כהני באיסור דאורייתא משום ה"ט דכהנים זריזין הן ולא אתי ליגע בדאורייתא ולא גזרו אפילו באיסורי כהונה דעבודת מקדש שום שבות וגזירה דרבנן: וגל

ונלע"ד כהצד הראשון דדוק' בשבותין דאיסורין דנהיגי בכל ישראל במקדש ובמדינה הוא דלא גזרו במקדש מה"ט דכהנים זריזין הן ולא אטו לעבור אדאורייתא מפני מה שהותר להם הני שבותין. אבל בהני איסורי דלא נהיגי אלא במקדש דוקא בהני כהני בעבודתם במקדש. לא אתמר להאי מילתא דכהנים זריזין ושייך שפיר שיגזרו חכמים בהו שבותין שיראה להם שצריך לגזור כדי להרחיקם להכהנים מן העבירה דלא ליגעו באיסור דאורייתא דשבותין דשאר איסורין השווין בכל ובכל קום שאני וכדכתיבנא. ואמינא לה מהא דגזרו טומאה בפיגול ובנותר בפיגול משום חשדי כהונה ובנותר משום עצלי כהונה כדאיתא פרק כיצד צולין דפ"ה ע"א ואיבעיא לן התם ביוצא אם גזרו רבנן טומאה או לא. ומייתי הש"ס למיפשט מהא דתנן המוציא בשר מחבורה לחבור' וכו' ומסיק אלא ביוצא בפסח לא מיבעיא לן דלא גזרו רבנן טומאה מ"ט בני חבורה זריזין הן ומזהר זהירי ביה אלא כי קמיבעיא לן ביוצא בקדשים מאי תיקו. והשתא איכא לאקשויי הא קי"ל בכל מקום דכהנים זריזין הן עד שמטעם זה אמרו ז"ל דאין שבות במקדש. ואמאי גזרו טומאה אפי' בפיגול ונותר ואמור רבנן בטעמא משום חשדי כהונה ומשום עצלי כהונה.