גזע ישי קט

תקנתא וא"ת דבפ' דם חטאת פרכינן וליהדרינהו לכבשנות ומשני אין עושין כבשנות בירוש' אלמא אית להו תקנת' בהחזרת כבשנות והיכי אמרי שאינו יוצא מידי דופיו לעולם ותי' ר"ת ז"ל דכי האי גוונא. לא מיקרי יוצא מידי דופייו דלאחר היסק הרי הוא ככלי חדש ומיהו במקדש אית ליהו תקנתא בהכי אבל לדידן לא דחייס עלייהו דילמא פקעי א"ד ז"ל יע"ש. הרי שכתב ז"ל דה"ט דאמרי' התם דשרי למיהדרינהו לכבשנות משו' דהוה במקדש אבל לדידן לא דחייס עלייהו וכו'. ומשמע דהיינו משו' דאין שבות במקדש וכדכתב הגאון ת"ש ז"ל לדחות ראיית הרא"ש ז"ל. וקשה על הר"ן דא"כ מאי משני התם ר"ז לפי שאין כבשנות בירו' ואכתי תיקשו ליעבד ליהו הסקה מבפני' על ידי מילוי גומרי כיון דבמקדש לא גזרי' לדילמא חייסי וכו'

והנה הרב בני חיי ז"ל בלשונות הרמב"ם די"ח הקשה כן על סבר' הי"א והראב"ן שכת' הרא"ש ומטו לה בשם הרב מהרח"א ז"ל. ואיהו זל כתב ליישב והביא דבריו הרב שער המלך ז"ל פ"ה מה' חמץ ומצה הלכה כ"ה ד"פ ע"ג ודחה תירוצו. ואיהו ז"ל שם ע"ד כתב דבדוחק יש ליישב דדוקא בחזרת כבשנות דליכא למיחש כולי האי דילמא פקעי התירו במקדש אבל במילוי גומרי דאיכא למיחש טפי לא פלוג רבנן וגזרו אף במקדש. אלא דהוקש' לו בפשט' דשמעתא דקאמר א"ל רבינא לר"א וכי מאחר דאיתותב רבה בר איהילאי אמאי אמר רב קדירות בפסח ישברו וק"ט דלמאי דס"ד דרבינא דלא אסיק אדעתיה טעמא דחייס עלייהו אדפריך לרב תיקשי לרבינא מתניתין אברייתא דכיון דהסקה מועיל בכלי חרס קדירות במקדש אמאי קתני במתני' דשבירתן במקדש ליעביד להו הסקה מבפני' יע"ש שהניחה בצ"ע. ולדידי ק"ל יותר על רש"י ז"ל שפי' שם אהא דפרכי' אלא קדירות שבמקדש אמאי ישברו וז"ל הואיל ואית להו תקנתא בליבון הא אקימנא דטעמא משום בליעה הוא ולא אבישול קפיד קרא דנימא גזירת הכתוב היא וניהי דבמשכן כתיב ישבר לפי שלא היו קבועין להיות להם כבשונו' לצרף כ"ח אבל במקדש נהדרינהו לכבשנות שהיוצר צורפן בהן ויתלבנו ע"כ יע"ש. וק"ט דמה הועיל רש"י ז"ל ליישב מאי דכתיב במשכן ישבר במ"ש דבמשכן לא היו קבועין להיות להן כבשונות לצרף כ"ח. הא אכתי קשה אמאי כתיב במשכן ישבר הא היו יכולין להסיקן במילוי גומרי וכיון דאית ליהו תקנתא בהכי אמאי כתב רחמ' במשכן ישבר

והנלע"ד בישוב כל זה דלא היה שייך במשכן וכן במקדש האי תקנתא דליבון ע"י הסקה מבפנים במילוי גומרי והוא משו' דלא היה אפשר ליהו למעבד לבון זה מפני רבוי הבישול שהיה שם עד שמפני רבוי הבשול היו מבשלין ביום ובלילה כדי שלא יבאו לידי נותר וכמ"ש הרא"ש ז"ל בשלהי ע"ז יע"ש. והנה כי כן היסק כל כלי חרס כי רבים המה ע"י מילוי גומרי לא היה אפשר כי היה צרי' זמן רב וטורח מרובה ויבאו הקרבנות ת לידי נותר וגם הכהנים יבטלו עבודתן מפני עסק ם בהיסק הכלים כי יצטרכו זמן רב להסק כל הכלים. ולהכי לא היה שייך לא במשכן ולא במקדש לבון זה דהסקה מבפנים ולכן כתי' במשכן ישבר. אמנם הלבון ע"י כבשנות היה שייך שפיר גם במשכן ובמקדש. כי בלבון זה אין צריך טורח גדול וזמן מרובה דבכבשן אחד מתלבנין הרבה כלים בזמן מועט מפני האש הגדולה אשר בהכבשן והיסקו גדול ורב ובזמן מעט מתלבנין אלא שבמשכן אפ"ה כתי' ישבר מפני שלא היו קבועין ולא היה שייך שיהיה להם כבשונות לא היה לכ"ח דמשכן אפשרו' ללבנן ולהכי כתיב במשכן ישבר וכדפי' רש"י ז"ל. ולא היה צרי' לפרש דגם מילוי גומרי לא היה אפ' מטעמ' דכתיבנא משום דהוא פשוט מאיליו כי זה הוא ידוע שהיה שם רבוי הבשול וכלים מרובין וכהנים עסוקין תמיד בעבודת הקרבנות ולא היה אפשר ללבן הכלי' ע"י מילוי גומרי. וכן הש"ס משו"ה לא פריך על קדירות שבמקדש אמאי ישברו ליעביד ליהו הסקה מבפנים משו דבמקדש לא היה אפשר למעבד להאי תקנתא וכאמור. וה"ט דלא פריך רבינא ממתני' אברייתא אלא פריך לרב דאמר קדירות של פסח ישברו אמאי ישברו למלינהו גומרי וליעביד להו הסקה מבפנים ופריך הש"ס דליהדרינהו לכבשונות דשייך גם במקדש כיון דבכבשונות מתלבנין הרבה כלים בזמן מועט ולא קשיא תו מידי לא מאי דהקש' הרב בני חיי בשם מהרח"א ז"ל על הי"א וראב"ן והר"ן ז"ל. וכן מאי דהקשה הרב שער המלך ז"ל על פשטה דשמעתא. ומאי דאקשינן אנן בעניותין על רש"י ז"ל דבמאי דכתיבנא אתי שפיר ויפה כיון הגאון תפארת שמואל ז"ל במאי דתמה על ראיית הרא"ש ז"ל. כי על הש"ס ליכא לאקשויי מטעמא דכתיבנא. כנלע"ד

והנה הגאון אליה רבה ז"ל בא"ח סי' תנ"א כתב ליישב תמיהת הגאון תפאר' שמואל ז"ל כתבתי דבריו לעיל סי' מ"א ושם כתבנו בעניותין לדחות דבריו דאינם מן הישוב כלל יע"ש. גם מאי דכתב בספר מתנה ראובן בחי' לפסחים לדחות תמיהת הגאון ז"ל במאי דכתבו התוס' בשבת דדוק' באיסורי שבת בלבד אתמר להאי כללא דאין שבות