גזע ישי קח

הבשול שהיה בעזרה אתי למחלף והשתא קשה דאמאי איצט' לטעם זה דברוב הבשול אתי למחלף. הך כך גזרו חכמים גם בחולין שלא לבשל לכתחלה בקדרה שאינה בת יומא גזירה אטו בת יומא אף דליכא ה"ט דרוב הבשול. ונראה ברור דמשום דקי"ל דאין שבות במקדש לכן אף דגזרו במדינה בחולין קדרה שאינ' בת יומא אטו בת יומא לא הוה אסיר במקדש לבשל בקדרה שאינה בת יומא משום דזה כלל גדול דאין שבות במקדש דכהנים זריזין הן להכי כתב הרא"ש ז"ל טעמא דגם במקדש איתה להאי גזירה משום רבוי הבשול דיש שם בעזרה ואתי למחלף ולהכי גזרו שבות זה גם במקדש. זה נ"ל פשוט וברור בכונת דברי הרא"ש ז"ל וא"כ הרי אתה למד מדברי הרא"ש זל אלו דגם בשאר איסורין דלאו דשבת איתיה להאי כללא דאין שבות במקדש ועיין במרדכי דשבועות דמפורש יוצא מדבריו דגם בשאר איסורין אין שבות במקדש דאסר שם הטלת מים חמין למקוה משום גזירת מרחצאות דאע"ג דתנן בפ' אמר להם הממונ' אם היה כ"ג איסטניס מחממין לו חמין וכו' זל כמה דברים התירו במקדש וכו' ואין שבות במקדש וכו' יע"ש. אשר מפורש יוצ' מדבריו דגם בשאר איסורין אין שבות במקדש

כללא דמילת' דהאי כללא דאין שבות במקדש אתמר בכל איסורין בין באיסורי שבת בין בשאר כל איסורין וליכא מאן דסובר לחלק בזה בין איסורי שבת לשאר איסורין כי אין מקום לחלק בזה כלל כיון דטעמא הוה משום דכהנים זריזין הן וככל האמור. ודלא כהרב יד מלאכי והרב מחנה ראובן והרב חי"דא ז"ל דכתבו בשם הגאון מהרש"א לרעת התוס' בשבת לחלק בהאי כללא בין איסורי שבת לשאר איסורין דהא ליתא ומעולם לא עלתה בזאת על דעת התוס' והגאון מהרש"א ז"ל לחלק כל כי האי חלוקא כלל וכוונת דברי התוס' והגאון מהרש"א ז"ל כאמור ומדובר לעיל ושם בא"רה דאדרבה שהגאון מהרש"א ז"ל בדבריו אלו הורה לדעת דגם בשאר כל איסורין אין שבות במקדש הפך מה שכתבו הרבנים הנז' בשמו וכדכתיבנא וזה ברור

מ"ו אין שבות במקדש. לא בכל השבותין אמרו אין שבות במקדש דשבות גדולה לא התירו אפי' במקדש. כ"כ התוספות ז"ל בעירובין דק"ב ע"ב עלה דתנן התם מחזירין ציר התחתון במקדש אבל לא במדינה והעליון כאן וכאן אסור וכתבו התוס' בד"ה והעליון בשם ר"י דאפי העליון הוא דרבנן דשבות גדולה כזה לא התירו במקדש וטובא אשכחן דלא התירו במקדש כגון סידור הקנים ונטילתן דאינה דוחה את השבת י"עש. אבל רש"י ז"ל שם פי' דהעליון אסיר דבר תורה דמתני' כמ"ד יש בנין בכלים אבל למ"ד אין בנין בכלים שרי במקדש גם העליון יע"ש. אשר מבואר דרש"י ס"ל דגם שבות גדולה כזה דחזרת ציר העליון התירו במקדש

והנה הרא"ש ז"ל בפרק כל שעה עלה דההיא דאמר רב קדירות בפסח ישברו כתב וז"ל כתב ראבי"ה י"א דאין מועיל לקדירות ליבון ע"י חזרת כבשנות דחייסי עלייהו דילמא פקעי ולא מלבנן ליהו שפיר בו ושגגה היא בידם דלא אמרו חכמים כן אלא היכא דמתלבנין מבחוץ ולא מבפני' א"נ ע"י מילוי גומרי דחייש לפקיע' אבל כשמחזירן לכבשן מתלבן מבפנים ומבחוץ כי השלהבת עולה לו בכל צדדין ולא פקעה. וכן מוכח בפ' דם חטאת דפריך וליהדרינהו לכבשנות ומשני אין עושין כבשנות בירוש' ומשמע הא עושין כבשנות בירוש' שרי וכו' א"ד ו"ל יע"ש. ותמה הגאון תפארת שמואל זל בחי' על הרא"ש דמאי ראיה מייתי מהא דפריך בפ' דם חטאת וליהדרינהו לכבשנות דילמא התם דהטעם משום דאין שבות במקדש א"ד ז"ל ע"ש. ולכאורה תימא לי על תמיהתו דא"כ דהוה הטעם התם משום דאין שבות במקדש. מה לו כי יזעק על הרא"ש ז"ל בראייתו ותיקשי ליה לפ"ז על הש"ס גופיה התם דפריך וליהדרינהו לכבשנות ומשני ר"ז לפי שאין כבשנות בירוש'. והשתא אכתי קשה הא הסקה מבפנים ע"י מילוי גומרי נמי הוי לבון מדינא דאוריי' אלא דמדרבנן לא שרי למעבד הכי משום דילמא חייס עלייהו דפקעי ומתברי וכדקאמר הש"ס התם ואם איתא דבמקדש ליכא למיגזר לחייס עלייהו משום דאין שבות במקדש כדכת' הגאון ת"ש זל אדפריך דליהדרינהו לכבשנו' ליפרוך ונעביד להו הסקה מבפנים על ידי מילוי גומרי ולהא ליכא לשנויי כדשני ר"ז על מאי דפריך מלבון דכבשנות וכן ר"ז דשני דאין כבשנות בירוש' אכתי ליפרך וליעבדינהו הסקה מבפנים אלא מדלא פרכי' הכי ע"כ לומר דבהסקה מבפנים גם במקדש גזרו ולא אמרי' בהא דאין שבות במקדש ולכן שפיר מייתי הרא"ש ז"ל ראיה מהא דפריך וליהדרינהו לכבשנות וכו' דאם איתא דגם בחזרת כבשנות איכא למיחש לדילמא פקעי מאי פריך ואמאי הוצרך לשנויי לפי שאין כבשנות אלא מוכח דבהחזרת כבשנות ליכא למיחש לדילמא פקעי ואפי' במדינה שרו והיותר קשה על הר"ן ז"ל שכתב בפ' כל שעה וז"ל התורה העידה על כלי חרס שאינו יוצא מידי דופיו דכתיב אשר תבושל כו ישבר אלמא לית ליה