גזע ישי קז

שבות במקדש ולזה כתב הגאון ז"ל היינו באיסורי שבת כלומר באיסורי שבת הוא דאין דבר שאינו מתכוון אסור אלא מדרבנן משום דגבי שבת מלאכת מחשבת בעי' אבל בעלמא בשאר איסורין אוסר דבר שאינו מתכוון מדאורייתא וליכא לפלוגי בדבר שאינו מתכוון בשאר איסורין בין מקדש לגבולין כיון דאיסורו דבר תורה זהו כוונת הגאון מהרש"א ז"ל והיינו דכתב עוד וליכא למימר בהא דדיו לבא מן הדין שאר איסורין כנדון דאינו אלא גילוי מילתא בעלמא וכו' וכוונתו דכיון דמאי דאמרי' דשאר איסורין דעלמא אוסר דבר שאינו מתכוון הוא מדין ק"ו דשבת דאוסר בו שמואל דבר שאינו מתכוון איך נאמר דבשבת אוסר מדרבנן ובשאר איסורין אוסר מדאוריית' דיו לבא מן הדין דהן שאר איסורין להיות אסור בהן דבר שא"מ מדרבנן כנדון דהוא איסורי שבת דאינו אוסר ביה דבר שא"מ אלא מדרבנן לזה כתב דליכא למימר בזה דיו לבא מן הדין וכו' דאינו אלא גילוי מלתא בעלמא דאוסר שמואל דבר שאינו מתכוון בשבת אלמ' ס"ל לשמואל כר' יהודה דאוסר דבר שאינו מתכוון ומינה דכ"ש דסובר כר' יהודה גם בשאר איסורין דאוס' בהן דבר שא"מ דבר תורה דבשאר איסורין ודאי ליכא לפלוגי כלומר דבשאר איסורין ודאי דאיסורו דבר תורה וליכא לפלוגי ביה בין מקדש לגבולין ודבריו אלו דכתב וליכא למימר בהא דדיו לבא מן הדין המה מורים על כוונ' כל דבריו שכוונתו כדכתיבנא כי אם כוונת דבריו במאי דכתב ואע"ג דאין שבות במקדש היינו באיסורי שבת אבל בשאר איסורין ליכא. לפלוגי בין מקדש לגבולין דהיינו דבשאר איסורין ליתא להאי כללא דאין שבות במקדש וכאשר כן קבעו בשמו לחלק בהאי כללא הכי הרב יד מלאכי והרב מחנה ראובן והרב חיד"א ז"ל. הנה מאי דכתם הגאון ז"ל וליכא למימר בהא דדיו לבא מן הדין שאר איסורין כנדון דאינו אלא גילוי מלתא בעלמא אין לדבריו אלו שום מוכן כלל דמה שייך למימר הכא דיו לבא מן הדין הכא הא מאי דילפי' מכ"ש הוא דגם שאר איסורין דעלמא דבר שאינו. מתכוון אסיר בהו מדרבנן מכ"ש דאיסורי שבת. ואי משום דבאיסורי שבת אתמר להאי כללא דאין שבות במקדש נאמר דיו לשאר איסורין דיהא בהו האי כללא דאין שבות במקדש כנדון דהיינו איסורי שבת הא ודאי לא ניתן ליאמר כלל כי מה ענין האי כללא דכליל לכל מיני איסורין להאי ק"ו דדיינינן איסור דבר שאינו מתכוון גם בשאר איסורין מאיסורי שבת למימר בק"ו זה דיו לבא מן הדין להיות כנדון א איסורי שבת אין שבות דידהו במקדש אלא הדבר מבואר דכונת הגאון מהרש"א ז"ל כדכתיבנא וברירנא דבריו ואתי שפיר מאי דכתב וליכא למימר בהא דדיו לבא מן הדין וכו' וכוונתו כדכתיבנא באופן דלא זו בלבד דלא זו היא שעלתה על דעת התוס' דשבת הנז' לחלק בהאי כללא דאין שבות במקדש בין איסורי שבת לשאר איסורין כאמור לעיל בביאור כונת דבריהם זל אלא דגם הגאון מהרש"א ז"ל בהני מילי דכתב הוא ע"ד התוס' לא זאת היתה כוונתו אלא גם איהו ז"ל כוונתו כדכתיבנא. והנה כי כן אדרבה הגאון רש"א ז"ל בדבריו אלו שכוונתו כדברירנא להורות נתן דגם בשאר איסורין איתיה להאי כללא דאין שבות במקדש אלא דהתם פריך שפיר המקשן לשמואל משום דדבר שאינו מתכוון בשאר איסורין אסיר דבר תורה ולהכי ליכא לחלק בין מקדש לגבולין הא אי הוה הא דדבר שאינו מתכוון גם בשאר איסורין מדרבנן כמו בשבת לא הוה פריך מידי המקשן התם לשמואל משום דאין שבות במקדש. ודלא כהרב וד מלאכי והרב מחנה ראובן והרב חי"דא ז"ל שכתבו בשמו לחלק לדעת התוס' בהאי כללא דאין שבות במקדש בין איסורי שבת לשאר איסור דליתא ומאוד אני תמה עליהם שלא דקדקו יפה בדברי התוס' והגאון מהרש"א זל וכתבו בשמם מה שלא עלתה על דעתם ומחשבתם כלל. ויגדל התימא על הרב מחנה ראובן שתמה על קושית הגאון תפארת שמואל שנעלם ממנו חלוק זה שחלקו התוס' דשבת ונהפוך הוא כי עליו הוא דיש לתמוה יותר דממנו הוא דנעלם כוונת דברי התוס' ודברי הגאון מהרש"א ז"ל. ולעיקר קושית הגאון תפארת שמואל עיין לקמן בסי' שאח"ז. ומאי דמייתי הרב מחנה ראובן דבשאר איסורין ליתיה להאי כללא דאין שבות במקדש מהא דאמרי' בזבחים דע"ט ע"ב דלכ"ע גוזרין גזירה במקדש לא שמיה מתיא כלל וכמו שנכתוב לקמן סי' מ' בס"ד

והנה הרא"ש ז"ל בשלהי ע"ז כתב וז"ל ומיהו קצת נראה משם שסוף הלילה לבדו אינו מועיל אלא כולו שאם סוף הלילה לבדו גורם למה הצריך הכתוב בכלי חרס שבירה ובכלי נחשת מריק' ושטיפה אחר בישול חטאת למ"ד נותן טעם לפגם מותר וכו' ומשו"ה היו שוברין כל הכלים במקדש אפילו אותם שבשל בהם אתמול כי לכתחלה לא היו מבשלין בהן גזירה אטו בת יומא כי ברוב הבשול שהיה בעזרה אתי למחלף וכו' א"ד ז"ל יע"ש. הרי שהוצרך הרא"ש ז"ל למימר טעמא ונימוקו עמו על שלכתחלה לא היו מבשלין במקדש בכלי שאינו בת יומא גזירה אטו בת יומא והיא משום כי ברוב