גזע ישי קה

באיסור דרבנן דשאר איסורין אף דאינו איסור שבות דשבת כי ההיא דגזירת איסור המדות הותר במקדש מה"ט דכהנים זריזין הן

איברא דמדברי התוס' ז"ל בשבת דמ"ב ע"א ד"ה אפי' של עץ נמי מוכח לכאורה דלא איתמר להאי כללא דאין שבות במקדש אלא באיסורי שבת דוקא ולא בשאר איסורין דבשאר איסורין יש שבות במקדש כבגבולין שכתבו שם לפרושי להא דפרכי' בזבחים דצ"א ע"ב עליה דשמואל דאמר התם המתנדב יין מביאו ומזלפו ע"ג אישים ופריך מהא דאמר שמואל מכבין גחלת של מתכת וכו' אבל לא של עץ וכתבו התוס' דאומר הרשב"א דפריך מכ"ש דכיון דסבר שמואל דמלאכ' שא"צ לגופה חייב א"כ ס"ל נמי בשבת דבר שאינו מתכוון אסור דסבר המקשה דהא בהא תליא וכיון דבשבת אסר אין מתכוון כ"ש בעלמא עכ"ד התוס' ז"ל יע"ש. והשתא איכא לאקשויי על האי פירושא דהתוס' בשם הרשב"א ז"ל דאכתי מאי פריך דהא אפילו אי ס"ל לשמואל בשבת דבר שאינו מתכוון אסור וכ"ש בעלמא קאמר שמואל שפיר התם דהמתנדב יין מותר לזלפו ע"ג האישים משום דהו"ל דבר שאינו מתכוון דאין איסורו בגבולין אלא מדרבנן ולכן במקדש שרי לכתחלה כדקי"ל זה כלל גדול דאין שבות במקדש. אלא מוכח דס"ל להתוס' דהאי כללא דאין שבות במקדש לא אתמר אלא באיסורי שבת דוקא ולא בשאר איסורין ולהכי פריך שפיר וכ"כ הגאון מהרש"א ז"ל שם ע"ד התוספות וז"ל וכיון דבשבת אסור אין מתכוון כ"ש בעלמא וכו' עכ"ל ואע"ג דאין שבות במקדש היינו באיסורי שבת אבל בשאר איסורין כההיא דאיירי התם מביאו ומזלפו ע"ג האישים ליכא לפלוגי בין מקדש ובין גבולין. וליכא למימר בהא דדיו לבא מן הדין שאר איסורין כנדון כאיסור שבת דאינו אלא גילוי מילתא בעלמא לאסור אין מתכוון ובשאר איסורין ודאי דליכא לפלוגי עכ"ד ז"ל יע"ש. וכבר ראיתי להרב יד מלאכי ז"ל בכללי הדינים סי' צ"ו שקבע לכלל זה לכלל גמור בשם הגאון מהרש"א ז"ל דלא אתמר להאי כללא דאין שבות במקדש אלא באיסורי שבת דוקא ולא בשאר איסורין יע"ש. גם בספר מחנה ראובן בחי' לפסחים לד"ל סמך שתי ידיו על האי כללא דחדית לן הגאון מהרש"א ז"ל והוסיף ראיה לזה מזבחים דע"ט ע"ב דאמרי' התם דלכ"ע גוזרין גזירה למקדש. ותמה מאוד מכח חלוק זה על מאי דקשיא ליה להגאון תפארת שמואל ז"ל על ראית הרא"ש ז"ל בפ' כל שעה דשרי לבון כלי חרם ע"י החזרתן לכובשנות מהא דפרכי' בפ' דם חטאת וליהדרינהו לכובשנות ומשני אין עושין כובשנות בירוש' הא הוו כובשנות הוו מחזרו ליהו בכובשנות והקשה הגאון תפארת שמואל דמאי ראיה היא זו דילמ' התם הטעם משום דאין שבות במקדש ע"ש. והרב מחנה ראובן דחה קושיתו מדברי התוספות דשבת והגאון מהרש"א ז"ל הנז' ותמה על הגאון תפארת שמואל ז"ל איך נעלם ממנו חלוק זה דבין איסורי שבת לשאר איסורין יע"ש. והנה לכאורה הכי מוכח מדברי התוס' דשבת וכדכתב על דברי' הגאון מהרש"א ז"ל. ולכן איכא לאקשויי על הרי"בש ז"ל דמבואר יוצא מדבריו דאין חילוק בהאי כללא בין שבות דשבת לשבות דשאר איסורין כדכתיבנא דבריו לעיל דאיך לא זכר שר כי מדברי התוס' דשבת מוכח דדוק' בשבות דשבת הוא דאתמר להאי כללא דאין שבות במקדש אבל בשבות דשאר איסורין גזרו גם במקדש

האמנם לפענ"ד קשיא לי טובא על עיקר האי סברא דהתו' דסברי רבנן לחלק בהאי כללא דאין שבות במקדש בין שבות דאיסורי שבת לשבות דשאר איסורין דמאי שנא שבות דשבת משאר איסורין כיון דכל עיקר טעמיה דהאי כללא אינו אלא משום דכהנים זריזין הן כדאמרי' בכמה דוכתי וא"כ מה"ט אין מקום לחלק בזה כלל בין איסורי שבת לשאר איסורין ולא עוד אלא דאדרבה שאר איסורין דקילי מאיסור שבת דאית ביה חיוב סקילה כ"ש וק"ו דלא גזרו בהו שבות במקדש דאשכחן דהחמירו רז"ל בגזירותיהם באיסורי שבת יותר מבכל שאר איסורין וכיון דאפילו באיסורי דשבת הם אמרו בגזירותיו דאין שבות ב במקדש ולא גזרו גזירותיהן במקדש כ"ש וק"ו דלא גזרו גזירותי' דשאר איסורין במקדש מה"ט דכהנים זריזין הן. והא ודאי דליכא למימר דגבי איסורי שבת דחמירי טובא היא הנותנת שיהיו כהנים זריזין בהו ולכן לא גזרו שבותין דאיסורי שבת במקדש אבל שאר איסורין דלא חמירי כאיסורי שבת לא אמרינן בהו כהנים זריזין הן. הא ודאי לא נתן ליאמר כלל על הני כהני שלותי דרחמנא דיהיו זריזין דוקא באיסורי שבת משום דחמירי ולא יחושו להיות זריזין בשאר איסורין דאורייתא דלאו ברשעי עסקינן שיהו מקילין בשום איסור מאיסורי תורה טפי מאיסורי שבת אלא אי אמרי' דכהנים זריזין הן באיסורי שבת זריזין הם גם בשאר איסורין ועוד דהחמירו ז"ל באיסורי שבת טפי מבשאר איסורין וכאמור. ועוד דבהדיא אמרי' בש"ס בב"ב ד"ץ דלהכי לא גזרו במקדש על מדות שלישית ההין ורביעית ההין משום דכהנים זריזין הן. אלמא