גזע ישי קד

הרי לך שבות שלישי. וכיון דאיכא בהזאה שלשה שבותין גזרו אף במקדש ולהכי פריך התם ביומא שפיר. ואפילו לדעת התוספות דסברי דגם בשני שבותין לא גזרו במקדש כמ"ש הגאון אבן העוזר ז"ל שם י"ל דבשלשה שבותין מודו דגזרו גם במקדש ועיין בס' מחנה ראובן בחי' לביצה דל"ה ע"ב מן הספר שהביא שם דברי הגאון אבן העוזר ז"ל י"עש מה שהקשה על רש"י ממ"ש רש"י בסוף עירובין. ועמ"ש עוד שם הרב הנז' דל"ו ע"ד ד"ה גמ' ואם היתה שבת לא יזרוק וכו'

מ"ג אין שבות במקדש. דוקא לצורך גבוה אבל לצורך הדיוט לא התירו שבות במקדש. כן מפורש יוצא מדברי רש"י זל בעירובין דק"ב ע"ב עלה דתנן התם מחזירין רטיה במקדש אבל לא במדינה אם בתחלה כאן וכאן אסור ופי' רש"י ז"ל אם בתחלה שלא היתה קשורה מבעוד יום וכהן זה לא סלקה לצורך עבודה כאן וכאן אסור והכא ליכא למימר אין שבות במקדש דהא ודאי האי שבות לאו צורך גבוה הוא אלא לצורך עצמו ע"כ יע"ש. ועיין מ"ש בס' מחנה ראובן בתי' לביצה דל"ה ע"א וע"ב מן הספר

מ"ד אין שבות במקדש. זהו דוקא בדברים שאסרו משום גזירה כגון שבו' משו' דכהני' זריזין הן וכההיא דתנן בפ"ק דשבת משלשלין את הפסח לתנור עם חשיכה ומאחיזין את האור במדורת בית המוקד ומפרשים טעמא בגמ' משום דבני חבורה זריזין הן וכהנים זריזין הן. אבל במה שאין איסורו אלא משום חשש איסור אם לחולין צריך להחמיר כ"ש במוקדשין ואין ספק שכמו שאנו בודקין הבהמה לחולין לכתח' מדרבנן לפי שיש לחוש למיעוט המצוי. כך היו בודקין לכתחלה בקרבנות מפני חשש הסירכות שהן מצויות כדי שלא יקריבו פסול לגבוה שאין להקל בקרבן יותר מבחולין ואעפ"י שאין זה אלא לכתחל' ומדרבנן. כ"כ הרי"בש ז"ל בתשו' ססי' קס"ג. ונראה לי לפום ריהטא להביא ראיה לדברי הריב"ש ז"ל דכל דאסור מדרבנן משום חשש איסור גם במקדש אסור ולא אמרי' בהא אין. שבות במקדש והוא מהא דמייתי רב אשי בחולין די"א ע"ב דאזלינן בתר רובא משחיטה עצמ' דאמ' רחמנא שחוט ואכול וליחוש שמא במקום נקב שחט אלא לאו משום דאמרי' זיל בתר רובא ואמרי ליה ודילמא היכא דאפשר אפשר היכא דלא אפשר לא אפשר דאי לא תימא הכי לר"מ דחייש למיעוטא ה"נ דלא אכיל בשרא וכ"ת ה"נ פסח וקדשים מאי איכא למימר אלא היכא דאפשר אפשר וכו' ה"נ היכא דאפשר אפשר היכא דלא אפשר לא אפשר. וכתבו שם התוס' ד"ה פסח וקדשים מאי איכ' למימר דר"מ מדרבנן הוא דחייש למיעוטא להחמיר ולהכי פריך הכי נמי שמחמיר שלא לאכול בשר כלל ואפי' מחמיר בשאר בשר פסח וקדשים אין יכול להחמיר ומדקדק כי היכי דלר"מ יש חילוק מדרבנן בין אפ' ללא אפשר ה"ה לרבנן ע"כ י"עש. והשתא איכא לאקשויי דמאי מייתי לדקדק מר"מ דחייש למיעוטא מפסח וקדשים. הא כיון דר"מ דחייש למיעוטא אינו אלא חומרא מדרבנן בפסח וקדשים הוה אכיל שפיר משום דאין שבות במקדש וכדאמרי' גבי פסח דבני חבורה זריזין הן והותר להן שבות במקדש וכיון דאין שבות במקדש ליכא אפי' איסור דרבנן אפילו לר"מ בפסח וקדשים והוה אכיל שפיר ולא מה"ט דלא חייש ר"מ למיעוטא היכא דלא אפשר כי היכי דנדקדק מינה דה"ה לרבנן. אך למאי דכ' הרי"בש ז"ל דכל דהאיסור מדרבנן הוה משו' חשש איסור גם בקדשים אסיר ולא אמרי' בכי הא אין שבות במקדש ניחא. ועיין לקמן בסמוך

מ"ה אין שבות במקדש. נראה לענ"ד ברור דלאו דוקא שבותין דאיסורי שבת אלא ה"ה שאר כל איסורין אין איסורי דרבנן דידהו אסירי במקדש מטעמא דכהנים זריזין הן. דכיון דאפילו באיסור שבות דשבת דחמיר איסורי שבת דבסקילה אפ"ה אין שבות דידיה במקדש. כ"ש שבות דשאר איסורין שבתורה דלא אסירי במקדש. וכן מבואר יוצא מדברי הרי"בש ז"ל בתשו' סס"י קס"ג שכתב וז"ל אין ספק שכמו שאנו בודקין לחולין לכתחילה מדרבנן לפי שיש לחוש למיעוט המצוי כך היו בודקין לכתחלה בקרבנו' מפני חשש הסירכו' וכו' שאין להקל בקרבן יותר מבחולין ואע"פ שאין זה אלא לכתחלה מדרבנן ואמרו ז"ל שאין שבות במקדש זהו בדברים שאסרו חכמים משום גזירה כגון שבות משום דכהנים זריזין הן וכו' אבל במה שאין איסורו אלא משום חשש איסור אם לחולין צריך להחמיר. כ"ש במוקדשין עכ"ד ז"ל יע"ש. וכתבתי דבריו לעיל בסימן הקודם. אשר מדבריו אלו מפורש יוצא דהאי כללא דאין שבות במקדש אתמר בכל השבותין לא בשבותין דשבת בלבד ולכן הוצרך לומר טעמא דבדיקת הריאה דהיה נוהג גם בקרבנות אע"ג דאין שבות במקדש משו' דאיסור זה הוא משום חשש איסור. וכן מבואר יוצא מהש"ס בבבא בתרא דף ץ' ע"א דפרכינן על מאי דהיו מודדין הני כהני דידן במקדש שלישית ההין רביעית ההין לא ליעביד ומשנינן כיון דהוו במקדש לא גזרו בה רבנן ופרכי' במקדש נמי ליגזור ומשנינן כהנים זריזין הן יע"ש. הרי לך מפורש דגם