גזע ישי קג

הן כמבואר יוצא מהסוגיא דעירובין דק"ג ע"ג דפרכינן התם עלה דאמר רב יוסף שבות דמקדש במקדש התירו שבות דמקדש במדינ' לא התירו יתיב אביי וקאמר להא שמעתא אתיביה רב ספרא משלשלין את הפסח לתנור עם חשיכה והא הכא דשבות דמקדש במדינה ולא גזרינן שמא יחתה בגחלים אישתיק כי אתא לקמיה דרב יוסף א"ל הכי אמר לי רב ספרא א"ל מ"ט לא תשני ליה בני חבור' זריזין הן ואביי כהנים זריזין הן אמרינן בני חבור' זריזין הן לא אמרינן. ופי' רש"י ז"ל בני חבור' הנמנין על הפסח זריזין הן דכל העוסקין בקדשים זריזין וחכמים הילכך לא מחתי. ואביי דאישתיק סבר כהנים זריזין הם אמרינן בכמה דוכתי דכיון שנכנס לעבודה בידוע שלמדוהו הלכו' קדש אבל בני חבורה זריזין הן לא אמרינן שאין לך אדם שאינו עושה פסח ע"כ י"עש הרי לך מבואר להדיא דדוקא בבקור הפסח ולפי שכל אחד ואחד מבקר פסחו ומתקנו בביתו ואח"כ מביאו למקדש הוא דקאמר רב יוסף דלא התירו בו במדינה אף שהוא שבות דמקדש. אבל לשלשל הפסח בתנור ע"ש עם חשיכה התירו אף שהוא שבות דמקדש במדינה מטעם דבני חבורה זריזין הן. ואפילו לאביי דלא שני ליה לרב ספרא הכי ואישתיק היינו משום דסבר דדוקא כהנים זריזין אמרינן אבל בני חבורה זריזין הן לא אמרינן. וא"כ הרי מבואר דגבי כהנים מיהת אמרינן דזריזין הן ואין שבות במקדש גבי כהנים אפילו שבות דמקדש במדינה מה"ט דכהנים זריזין הם. ולפי זה אין מקום למ"ש הגאון אליה רבה ז"ל בסי' תנ"א לתרץ קושי' הגאון תפארת שמואל ז"ל שהקשה על ראיית הרא"ש ז"ל דמייתי פר' כל שעה להתיר ליבון קדירות ע"י חזרתן לכבשנות ולא חיישי' לדילמא פקעי וחייס עליהן. מהא דפריך פרק דם חטאת על קדירו' דמקדש וליהדרינהו לכובשנות ומשני אין עושין כובשנות בירושלים ומשמע הא עושין כובשנות בירוש' שרי וכו'. והקשה הגאון תפארת שמואל ז"ל דמאי ראיה מייתי הרא"ש ז"ל דילמא התם הטעם דאין שבות במקדש יע"ש. וכתב הגאון אליה רבה ז"ל לתרץ קושי' התפא' שמואל ז"ל בהא דאמרינן בעירובין דשבות דמקדש במדינה לא התירו וכונת הרא"ש ז"ל וליהדרינהו לכובשנות משו' דהוא חוץ למקדש אלמא אף דנעשה חוץ למקדש היה מותר אם היה כובשנות אף דשבות מקדש במדינה לא התירו אלא ודאי דלאו שבות הוא כלל א"ד ז"ל יע"ש. ולמאי דמבואר יוצא מסוגיא דעירובין דדוקא גבי בני חבורה דפסח לענין ביקור הק"פ וכן לענין לשלשל הק"פ הוא דלא התירו שבות דמקדש במדינה אבל גבי כהני אפילו לאביי הותר להם שבות דמקדש גם במדינה משום דכהנים זריזין הן. אין מקו' לתירוצו של הגאון אליה רבה ז"ל כלל. דהשתא פריך התם בפר' דם חטאת שפיר וליהדרינהו לכובשנו' כלומר דכהנים ליהדרינהו לכובשנות דאע"ג דהוה שבות דמקדש במדינה כל לגבי כהנים הותר שבות דמקדש אפילו במדינה דכהנים זריזין הן ושפיר מקשה הגאון תפארת שמואל ז"ל על ראיתו של הרא"ש ז"ל. ועיין מה שאכתוב לקמן סי' מ"ו על קושי' הגאון תפארת שמואל ז"ל. ועיין להרב שער המלך ז"ל פ"א מהל' עבודת יה"ך הלכ' ד' דנ"ג ע"א שכתב עלה דפריך הש"ס פ"ק דיומא ולטעמיך הזאה כל ז' מי איכא הא קי"ל הזאת שבו' ואינה דוחה שבת. וכתב הרב ז"ל ואיכא למידק דמאי קושיא הא קי"ל אין שבות במקדש משום דכהנים זריזין הן ומשמע ודאי דאפי' בהר הבית אמרי' אין שבות במקדש מדאמרי' בעירובין שבות מקדש במדינה לא התירו משמע דוקא בירוש' הוא דלא התירו אבל במקדש אפילו בהר הבית התירו וא"כ הכא גבי כ"ג דכל ז' ימים מפרישין אותו ללישכת פלהד' כיון דהוי במקדש אין שבות במקדש ע"כ ע"ש. אשר מבואר מדבריו ז"ל דגם בכהנים דוקא בהר הבית אין שבות במקדש אבל במדינה יש שבות במקדש. וזה תימא דבסוגיא דעירו' דמינה מוכיח הרב ז"ל דבהר הבית נמי אין שבו' במקדש מבואר יוצא דכל לגבי כהנים אפילו שבות דמקדש במדינה התירו משום דכהנים זריזין הן וכאמור. ולקושי' הר' שער המ' עיין לקמן

מ"ב אין שבות במקדש. דוקא שבות אחד הוא דהתירו במקדש אבל שני שבותין גזרו אף במקדש. כ"כ הגאון אבן העוזר ז"ל בחי' לעירובין דל"ה ע"א לשיטת רש"י יע"ש. שנראין דבריו מוכרחין לשיטת רש"י ז"ל. ולפ"ז לא קשיא קושי' הרב שער המלך ז"ל פ"א מה' עבודת יה"ך אהא דאמרי' פ"ק דיומא ולטעמיך הזאה כל שבעה מי איכא הא קי"ל הזאה שבות והקשה הרב דמאי קושיא הא קי"ל אין שבות במקדש יע"ש וכתבתי דבריו לעיל בסס"י הקוד' ולפי האמור דבשני שבותין גזרו אף במקדש לא מקשה מידי דבהזאה בשבת איכא משום מתקן דתיקון גברא וכמו שפי' רש"י. ז"ל ריש פ' תמיד נשחט דס"ה ע"ב ד"ה הזאה תוכיח וכו' ע"ש. ועוד איכא משום טילטול מוקצ' כדאמרי' התם בפסחים דס"א ע"א והזאה מ"ט לא דחיה שבת מכדי טלטלי בעלמא הוא. ומשני אמר רבה גזירה שמא יטלנה ויעבירנה ד' אמות בר"ה י"עש.