גזע ישי קב

המחי' רבה מכבוד רבנותם דאדרבה טעם זה הוא המוכיח שיהא איסור זה מדאורייתא דכיון דאיכא לה"ט דאין כבוד שמים בכך ממילא הוא בכלל האזהרה דקרא דומקדשי תיראו. וכן כתב בפירוש הר"מ במז"ל בס' המצות בעשין מצוה כ"א דהך איסורא דאין ישיבה בעזרה הוא מאומרו ית' ומקדשי תיראו י"עש וכן מוכח ג"כ ממ"ש בחיבורו הגדול פ"ז מה' בית הבחירה דמהאי קרא דומקדשי תיראו הוא דאסיר ישיבה בעזרה יע"ש. והיינו מה"ט דכתב רש"י ז"ל בסוטה דאין כבוד שמים בכך דכיון דאין זה כבוד שמים ממילא הוא אסור דבר תורה מקרא דומקדשי תיראו. והדבר ברור בעיני דלזה כיון רש"י ז"ל בטעם זה דכת' בסוט' דאין כבוד שמים בכך כלומר וכיון שכן הרי איסורו מבואר מקרא דומקדשי תראו עד שאני תמה על רש"י ז"ל דלמה ביומא פי' דנפקא לן איסור זה מקר' דלעמוד לשרת הא כיון דאין כבוד שמים בכך אין צורך לקרא דלעמוד לשרת ומה גם דכל עיקר הלמוד מהני קראי דלעמוד לשרת וכן העומדים שם לאו מגופה דהני קראי נפקא לן איסור הישיבה אלא ממה דלא מצינו רק עמיד' ולא ישיבה הוא דמוכחינן דהישיבה אסיר וכמו שכתב רש"י ז"ל ביומ' דס"ט ע"ב אין ישיבה בעזר' דכתיב לעמוד לשר' העומדי' שם לפני ה' ולא מצינו בה ישיבה ע"כ יע"ש. והשתא למה לי למוד זה תיפוק לי דאיסור הישיבה מפורש יוצא איסורו מקר' דומקדשי תיראו כיון דאין זה כבוד שמים וכדטעים לה לה"ט רש"י גופיה בסוטה. ואפשר לי ליישב דמאי דכתב רש"י ז"ל ביומא מקרא דלעמוד לשרת ומהעומדים שם ממאי דלא מצינו בה ישיבה כוונתו לומר דממאי דכתיב עמידה ולא מצינו ישיבה ע"כ משום דאין זה כבוד שמים לישב שם דלהכי לא מצינו אלא עמידה ולא ישיבה. וכיון דאין כבוד שמים בכך הרי איסורו מכלל מורא המקדש דכתיב ביה ומקדשי תיראו אלא שזה דוחק. ועיין תוס' סוכה דמ"ג ע"ב ד"ה תשבו תשבו לג"ש דמפורש יוצא מדבריהם ז"ל דהא דאין ישיבה בעזרה איסור דאורייתא הוא וממאי דכתבו דגמירי דאין ישיבה בעזרה וכו' משמ' דלאו מקרא נפקא לן איסור זה אלא מהלמ"מ והיינו כמו שהבין הרב מ"ל ז"ל בכונת דברי רש"י דפ' חלק. ומ"מ נ"ל בכונ' דברי רש"י דפרק חלק דעל ההתר הישיבה למלכי בית דוד הוא דקאמ'דהוה מהלמ"מ ולא מקרא וכדכתיבנא לעיל. ואני תמה על הרב מ"ל ז"ל דלא זכר שר מהני מילי דכתב הרמב"ם ז"ל בס' המצות כי שם באר"ה דהאי איסורא דאין ישיבה בעזרה דאורייתא הוה מקר' דומקדשי תיראו כנז'. והיותר תימא אצלי על מאי דכתב הרב כ"מ ז"ל פי"ד מה' סנהדרין הלכה עמ"ש שם הרמב"ם דסנהדרין דהיו יושבי בלישכת הגזית של חול היתה דאין ישיבה בעזרה וכו' וכתב ע"ד הרב כ"מ הא דפרק חלק דקאמר התם ירבעם גמירי אין ישיבה בעזרה וכו' ופי' רש"י הלמ"מ ולא מקרא יע"ש. ומדמייתי הרב ז"ל ע"ד הרמב"ם ז"ל להאי פירוש' דרש"י נראה דס"ל דגם דעת הרמב"ם כרש"י ס"ל דהיא הלמ"מ. והוא תימא דבהדיא כתב הרמב"ם ז"ל בספר המצות דמקרא ילפינן לה דהוא בכלל דומקדשי תיראו וכן מוכח מדבריו בה' בית הבחיר' וא"כ איך כתב הכ"מ בה' סנהדרין ע"ד הרמב"ם מאי דפי' רש"י פ' חלק דהוא מהלמ"מ ולא מקרא וצ"ל דהרב כ"מ ס"ל בכונת דברי רש"י דפ' חלק דפי' דהלמ"מ ולא מקרא כדכתיבנא אנן בעניותין לעיל דעל מה שלמלכי ב"ד יש ישיבה הוא דהלמ"מ ולא מקר' ולזה הוא שהביא דברי רש"י ע"ד הרמב"ם ולא על אין ישיבה

מ' אין קטיגור נעשה סניגור. דוקא בליתא דע"ז איכא למימר אין קטיגור נ"ס דומיא דבגדי זהב לפי שזהב עשו לבעל אבל בשפיכות דמים ושאר איסורין לא אמרינן. וראיה לזה דאמרי' על מה הכתונת מכפר על ש"ד שנאמר ויטבלו את הכתונת בדם ואמאי לא אמרינן אין קטיגור נ"ס. כ"כ הרב מהר"ש אלגאזי ז"ל בספר שמע שלמה. והביאו הר"י מהר"י אלגאזי ז"ל בס' קהילת יעקב סי' י"ט. והקשה על דבריו ממ"ש התוס' פ"ק דיבמו' ד"ז ד"ה מעם מזבחי דטעם דכהן דהרג את הנפש לא ישא את כפיו לפי שהרגו בידיו ואין קטיגור נ"ס יע"ש. ולענ"ד קשה על הרב מהר"ש אלגאזי ז"ל מהא דאמרי' בש"ס ירושלמי דסוכה טעמא דאין יוצאין בלולב הגזול משו' דאין קטיגור נעשה סניגור דהכי איתא התם ריש פרק לולב הגזול ראוי לו לזה שנעש' סניגרו קטיגרו י"עש אשר מבואר מזה דאפילו באיסור דגזל דליכא אלא איסור לאו שייך להא דאין קטיגור נעשה סניגור כ"ש בש"ד ושאר איסורין דחמירי טפי. ומאי דמייתי הר' ז"ל ראיה לדבריו מהא דאמרי' דהכתונ' מכפר על ש"ד שנאמר ויטבלו את הכתונת בדם. נלע"ד דלא שמיה מתיא כלל דהא דויטבלו הכתונ' בדם ליכא בגוף המעשה דטבילת הכתונת בד הגדי מעשה דעבירה דש"ד ולא עבירה אחרת כי היכי דנימא דהכתונת יהיה יהיה קטיגור לש"ד כנלע"ד

מ"א אין שבות במקדש. בין שבות דמקדש במקדש עצמו ובין שבות דמקדש במדינה התירו אצל כהנים משום דכהנים זריזין