גבורות שמונים צז

ע"מ לזרוק וזהו על כרחך מטעמא דכתיבנא כיון דהמחשבה בגמר הזריקה היא שחלה ואו כבר אינן בעלים וא"כ ה"נ הבעלים עצמן בהכרח ג"כ אין להם מחשבה בזריקה מאותו הטעם בעצמו כיון דמחשבתם רק בגמר הוא שחל ואז כבר אינן בעלים עוד ואין כח למחשבתם לחול כיון דרק מפאת ענין בעלים הוא דמפגלין והרי אינם בעלים עוד ואין שום טעם לחלק בין ב' אילו הדברים היינו בין מחשבת שינוי בעלים דליתי' לכהן בזריקה ובין מחשבת הבעלים עצמן דלית להו מחשבה בזריקה וא"כ לסברא הנ"ל הרי ההכרח מכריח לומר להיפוך דכוונת ראב"י איננה על הזריקה וא"כ הוא רק על שאר עבודות וכמובן]

והנה אחרי אשר עלתה בידינו הצעה ואת דאין מחשבה לבעלים גם לראב"י בזריקה אומר דהנה ר' שמעון ס"ל בזבחים (דף י"ג ע"א) דבהולכה אין מחשבה כלל אפי' לכהן הואיל והיא עבודה שאפשר לבטלה דאם רצה שוחט בצד המזבח וזורק ע"ש וא"כ הרי י"ל דראב"י נמי ס"ל כר"ש הנ"ל וא"כ ממילא הך דבעלים מפגלין כוונתו רק אשחוטה וקבלה דאילו זריקה אין בה פיגול לבעלים כיון דאי אפשר למחשבה לחול רק בגמר ואז אינן בעלים עוד וכנ"ל ואילו הולכה הרי גם לכהן אין בה פיגול ולית בה מחשבת פיגול כלל

והנה במנחות (דף ב' ע"ב) אברייתא דמייתי התם ר' שמעון אומר כל המנחות שנקמצו שלא לשמן כשירות ועלו לבעלים לשם חובה שאין המנחות דומות לזבחים שהקומץ מחבת לשם מרחשת מעשי' מוכיחין עלי' שהיא מחבת כו' אבל בזבחים אינו כן שחיטה אחת לכולן קבלה אחת לכולן זריקה אחת לכולן ובתוד"ה שחיטה אחת לכולן וז"ל הא דלא קתני הולכה אחת לכולן משום דאיירי הכא אליבא דר"ש דלא חייש בהולכה בפ"ק דזבחים משום דהוי עבודה שאפשר לבטלה ור"ש דפליג בהילוך דזבח לא איצטריך לפלוגי בהילוך דמנחות אבל תימא קצת אמאי לא פליג בקבלה דמנחות דאפשר נמי לבטלה לר"ש כדלקמן פ' הקומץ רבה (דף כ"ו ע"א) מ"ט דר"ש בא לעובדה ביד עובדה בימין כחטאת א"ר לא בעי קבלה עכ"ל

והנה כתבו התוס' בזה דלר"ש דפליג בהילוך דזבחים במשנה דלא מהני בה מחשבה מפאת דאפשר לבטלה לא הוצרך התנא להשמיענו מחלקותו בהילוך דמנחות דממילא שמעת מינה דפליג גם במנחות דמאי שנא דהא גם במנחות הוי ההולכה עבודה שאפשר לבטלה שאם רצה קומץ בצד המזבח ומקטיר ואך הקשו התוס' דמיבעי לי' לר"ש לאיפלוגי בקבלה דמנחות היינו קידוש הקומץ בכלי לפי מה דס"ל לר"ש במנחות (דף כ"ו ע"א) דאם רצה השה בימין וא"צ לקדש הקומץ בכלי וא"כ הא ה"ל ג"כ עבודה שאפשר לבטלה וא"כ מיבעי לי' לר"ש לאיפלוגי דלא תיהני בי' מחשבה והי' לו להתנא להשמיענו זה דאין וה נשמע מכללא דזבחים דהא בזבחים הוי הקבלה עבודה שא"א לבטלה גם לר"ש ולא פליג בה ר"ש והוא חידוש במנחות שאינו בזבחים וא"כ ה"ל להתנא להשמיענו זאת במנחות והנה אם נאמר דהאמת הוא כן במנחות דלא מהני מחשבה לר"ש גם בקידוש קומץ מפאת דאפשר לבטלה ותמיהת התוס' רק על התנא מדוע לא שנה לפלוגתא זאת אבל עכ"פ גוף דעת ר"ש כך הוא א"כ הרי י"ל דגם ראב"י ס"ל כן וא"כ הרי לא נשאר לנו שיהי' לבעלים מחשבה במנחה איפוא רק בקמיצה דבקבלה והולכה ליכא מחשבה כלל אפי' לכהן ובהקטרה נמי הא אין מחשבה לבעלים כמו בזריקה וכמובן

ואולם אם גם נאמר דכוונת התוס' דמדלא שנא התנא מחלוקת ר"ש בקבלה דמנחות משמע דמודה ר"ש בקבלה דמנחות ועל ר"ש עצמו היא דתמהו מדוע מודה וא"כ הרי אין לנו לומר לכאורה גם לראב"י דלא מהני מחשבה בקבלה דמנחות אחרי דלא מצינו סברא זו לשום תנא ואין לנו לבדות לראב"י סברא מלבנו החולקת על כל התנאים: