גבורות שמונים צג

דשוב מצות האכילה עצמה מחייב' השינוי לשנותן לאפותן או לטגנן עד שיהי' ראוין לאכילה ותחשב אכילתם אכילה ז"א דלמא זו היא סברת מ"ד דדון מינה ואוקי באתרה אבל לסברא דדון מינה ומינה אין ראוי להיות הלימוד כן רק ראוי להיות הלימוד דכמו דבשאר מנחות אין חייבין לשנות אף כאן כו' ודו"ק היטב ואי דהוי שלכד"א ז"א דאדרבה אמור דכיון דלא חייבתם תורה לשנות הרי רחמנא אחשבי' אכילה גם בענין זה לענין מצות האכילה וגזה"כ הוא וכנ"ל וגם י"ל דקיום המצוה מחשבת האכילה ואף דהוא שלכד"א מ"מ קיום המצוה נותן לה חשיבות ואחשבתה לאכילה ולסברא המבוארת באחרונים דבכל מ"ע דאכילה יוצאין גם שלכד"א מטעם הנ"ל דהמצוה מחשבתי' לאכילה א"כ הרי בפשיטות הכהנים ג"כ יוצאין מצות. אכילת שירי המנחת סוטה כמות שהן אף שהוא שלא כדרך אכילתן וכמובן]

וע"כ נראה דכיון דאין הכהנים חייבין לשנות שירי המנחת סוטה ויכולין לאוכלן כמות שהן ויוצאין מצות האכילה לכן מגו דחשיבא אכילה דידהו אכילה באכלם אותם ככה כמצותן בזמנן לכן יכולין ג"כ לחשב ככה על אכילתם חוץ לזמנן כיון דחשובין כך אכילה לגבי דידהו וראוין להם לאכילה כך בזמנם ולכן שפיר תופס להם בם גם מחשבת אכילת חוץ לזמנם משא"כ לגבי הסוטה דאין אצלה מצות האכילה ולא אחשבה רחמנא אכילה לגבי דידה א"כ אם היא אוכלת שירי המנחת סוטה קמח שעורים וודאי דהוי שלכד"א וע"כ שפיר אין להמחשבה כלל לאכול השירים חוץ לזמנן כיון דלא חזיין לה לאכילה כלל ואחרי שאין לה מחשבה על אכילת עצמה ממילא גם על אכילת כהנים אין לה מחשבה מטעמא דכל כמינה דהכהנים הרי לא ישמעו לה וכנ"ל וא"כ שפיר אין לסוטה מחשבת פיגול כלל ולק"מ ודו"ק כי הוא נכון מאוד בס"ד

[ואין לומר דאכתי הרי יכולה לחשב לאפותם או לטגנם חוץ לזמנם ולאוכלן דיהי' שפיר כדרך אכילתו דז"א דכיון דבשעת מחשבה דהוא בשעת הקטרה שהיא מחשבת עליהם הם אז קמח שעורים גרידא בלי שמן ואינם ראוים אז לאכילה לכן שפיר אין לה בם או מחשבת אכילה חוץ לזמנן דהא הש"ס דזבחים (דף ל"ז ע"ב) הנ"ל אמר כזה בכל פיגול תדע דבשר לפני זריקה לא חזי כו' ודחי רק ולא היא התם זריק ומיחזי כו' וע"כ אין לנו שיועיל פיגול רק במקום דחסר רק זריקה לחוד ואחרי הזריקה מאיליו יהי' הבשר ראוי לאכילה ואז מהני מחשבה עליו גם לפני זריקה אבל היכא דגם אח"כ לא יהי' ראוי לאכילה וצריך עוד מעשה אחרת לתקנו ולהביאו שיהי' ראוי לאכילה בזה שפיר אין לנו שתועיל בו מחשבה כיון דבשעת מחשבה אין ראוי לאכילה וכמו שהוא עתה הרי גם אח"כ לא יהי' ראוי והוא מחוסר עוד מעשה אחרת לשיהי' ראוי וכמובן

ובזה ניחא ג"כ מהך דקמח שעורים בעי ברכה וכנ"ל דאפי' נימא דהוא מפאת אחשבי' ומועיל האחשבי' לשיהי' חשוב כילה לא הנאה לבד מ"מ ענין אחשבי' הרי הוא רק בשעת אכילה דכיון דאוכלו מחשיבו לאכילה אבל כ"ז שאין אוכלו ליכא אחשבי' ואפי' חפץ לאוכלו דכיון דאין הדרך לאוכלו ע"כ כ"ז שאין אוכלו יש לנו לומר שלא יאכלנו ואין לו להחשב אכילה רק בשעה שאוכלו בפועל וכמובן [וע' שבת (דף קמ"ג ע"ב) מודה הי' ר' יהודה לחכמים בזיתים וענבים מ"ט כיון דלסחיטה נינהו יהיב דעתי' ואף דהכניסן לאוכלין מ"מ הואיל ורובן לסחיטה קיימי אמרי' שיחזור בו ויסחוט עש"ה] וא"כ ענין ההחשבה הרי הוא דבר אחר מלבד עצם המעשה היינו מה שהוא חשוב בעיניו ומחשיבו לאכילה ודו"ק היטב מאוד וא"כ אכתי בשעת הקטרה כשהיא מחשבת לאוכלן חוץ לזמנן הרי אז עדיין אין ראוין לאכילה וכמות שהן אז הרי גם אחרי הקטרת הקומץ לא יהיו ראויין לאכילה דהא מחוסרי החשבה עדיין אשר תהי' רק עם האכילה יחד וכ"ו שאין שם ההחשבה הרי אינן ראויין ודו"ק היטב מאוד: