גבורות שמונים צא

ג"כ לא יהי' פיגול דכל כמינה דהכהנים לא ישמעו לה ורק היכא דיש מחשבה על עצמו אז מהני המחשבה גם על אחר כיון דאפשר לו לחשב את המחשבה על עצמו וכמו שהבאתי שם כן מדברי התבואות שור והארכתי שם בזה עש"ה

ולפי"ז נראה לחדש דאם תחשב הסוטה על עצמה שהיא תאכל את שירי המנחה חוץ לזמנן לא יהיה פיגול מטעמא דאמינא והוא עפ"י גמ' זבחים (דף ל"ו ע"ב) שהבאתי כבר א"ר חסדא כו' חישב שיאכלוהו טמאים למחר חייב אמר רבא תדע דפיגול לפני זריקה לא חזי וכי מחשב בי' מיפסיל ולא היא התם זריק ומיחזי הכא לא מיחזי כלל ומבואר דכיון דבשר לפני זריקה אינו ראוי לאכילה מפני איסורו שרק הזריקה מתירתו הי' ראוי שלא יועיל בו או מחשבה על אכילתו חוץ לזמנו הואיל ואינו ראוי לאכילה בשעת מחשבה ורק הא דמהני בי' מחשבה היינו מפאת דהרי הזריקה תתירתו ולאחר זריקה יהיה ראוי לאכילה והרי מחשב בו רק אאחר זריקה לאכלו כשיעבור זמנו ואז הרי יהי' ראוי ולכן המחשבה מועלת ולפי"ז אם יהי' איסור אחר בבשר וכן בשירי מנחה האוסרם באכילה אשר לא יסתלק האיסור ההוא ע"י הזריקה א"כ לא יועיל בהו תו מחשבה לאכלם חוץ לזמנן וכמ"ש זה כבר בארוכה

וא"כ הרי פשוט לפי"ז דכ"ש אם בעצם אינם ראוים לאכילה דודאי דלא מהני בהו מחשבה דמה שבעצם אינו ראוי לאכילה הא גרע טפי מאיסור האוסר באכילה דהוא רק אריא דרביע עלי' וכמובן וכבר הבאתי ג"כ דברי רש"י מנחות (דף י"ב ע"א) ד"ה מהו דתיהני לי' הקטרה דכ' בסברת האיבעי' דשם דהמחשב לאכול שירי מנחה אסורים חשיב מחשב לאכול דבר שאין דרכו לאכול עש"ה וא"כ כ"ש המחשב על דבר שבפועל אין דרכו לאכול והוא בעצמותו אינו ראוי לאכילה דודאי דלא הוי פיגול וע"כ נראה דאחרי דמנחת סוטה היא קמח שעורים בלי שמן וקמח הרי אפי' קמח חטים אינו ראוי לאכילה ע רש"י מנחות (דף ס"ח ע"א) ד"ה קמח קלי תנן כ' דאין ראויין לאכילה קמח כעין קמח שלנו וקלי תבואה שנתייבשה בתנור עכ"ל (ע"ש גירסת הצ"ק) וכ"ש קמח שעורים דשעורים גופייהו מאכל בהמה נינהו כמבואר בסוטה (דף ט"ו ע"ב) היא עשתה מעשה בהמה לפיכך קרבנה מאכל בהמה ובפסחים (דף ג' ע"ב) א"ל שעורים נעשו יפות א"ל צא ובשר לסוסים ולחמורים ובכתובות (דף ע"ב ע"א) אכסוהו שערי לאלעזר וברש"י האכלוהו שעורים כבהמה עכ"ל וכן הוא במקומות רבות מאוד

וא"כ קמח שעורים וודאי דאין ראוי לאכילה והוי שלכד"א דלא חשוב אכילה וע' ברכות (דף ל"ו ע"א) קמחא דחיטי ר' יהודה אמר בפה"א ור"נ אמר שהנ"ב כו' והא"ר זירא כו' אקרא חייא וקימחא דשערי מברכינן עלייהו שהנ"ב מאי לאו דחיטי בפה"א לא דחיטי נמי שהנ"ב ולישמעי' דחיטי וכ"ש דשערי אי אשמעי' דחיטי ה"א ה"מ דחיטי אבל דשערי לא נברוך עלי' כלל קמ"ל ומי גרע ממלח וזמית דתניא על המלח ועל הזמית אומר שהנ"ב איצטריך סד"א מלח וזמית עביד איניש דשדי לפומיה אבל קימחא דשערי הואיל וקשה לקוקיאני אימא לא ליבריך עלי' כלל קמ"ל כיון דאית לי' הנאה מיני' בעי ברוכי וברי"ף שם קמחא דחיטי רי"א בפה"א ורנ"א שהכל ומסתברא כר"נ דלא רגילי אינשי לספויי קמחא עכ"ל וע"ש בגליון כזה בשם בה"ג דקימחא בעיני' לא אכלי אינשי וע"ש בתלמידי רבינו יונה וברא"ש והכל מודים שם בקמח שעורים דלא אכלי לי' אינשי מפני שמזיק וכדאמר בגמ' דקשה לקוקיאני עש"ה בתר"י וא"כ מבואר דקמח שעורים הוי שלכד"א וודאי והא דמברכי' עלי' שהכל היינו משום דכיון דאוכלו הרי מחשיבו ונהנה הוא בו כיון שחפץ בו ולכן בעי ברכה לפי מה שמחשיבו אבל בעצמותו אינו ראוי לאכילה ועוד אין ראי' מן הברכה דחשוב אכילה די"ל דההחשבה מה שחשוב הוא בעיניו ונהנה בו חשיבא רק הנאה גרידא לא אכילה וחיוב ברכה הרי הוא גם על שאר הנאות דאסור ליהנות מעוה"ז