גבורות שמונים צ

וא"כ אחרי שבשלמים אין פסול האחר ההוא בבשר שבו אם נשאר חוץ לזמנו דבשלמים הרי הבשר נאכל גם אם אין ביכולת האכילה לפעול פעולת הקרבן דהא גם אם מתו בעליה לפני אכילת הבשר ג"כ הבשר נאכל ואף דאו א"א להבשר לפעול כלום דכל פעולות קרבן הם רק בחיי בעל הקרבן ולא אחרי מיתתו דאין כפרה למתים ועכ"ז הבשר נאכל שפיר וא"כ מה שא"א לאכילת הבשר לפעול פעולת הקרבן הרי אינו פסול שם בהבשר ונמצא שאי בבשר רק פסול נותר לכד ובזה הו דגילתה תורה ענין הפיגול וע"כ רק כזה גם בשארי קרבנות שפיר אם מחשב לאכול הבשר חוץ לזמנו הוי פיגול דבכל הקרבנות וכן במנחות הרי הוא ג"כ כן דאין האכילה צריכה לפעול פעולת הקרבן דבכלהו נמי גם אם מתו בעלים אחרי הזריקה והקטרת הקומץ ג"כ הרי הבשר והשירים נאכלין הרי דאין הבשר והשירים צריכים לפעול פעולת הקרבן והם איפוא כמו שהוא בשלמים דאין בהאכילה חוץ לזמנו רק פסול החוץ לזמנו לבד ולכן שפיר הוי פיגול משא"כ במנחת סוטה דיש בה בייחוד דין זה דאם מתה הסוטה או הבעל כו' גם אחרי הקטרת הקומץ לפני אכילת השירים אין השירים נאכלין מפאת דא"א להם לפעול עוד בפעולת הבירור והם פסולין בשביל זה א"כ הרי יש באכילת השירי מנחת סוטה חוץ לזמנן עוד פסול בפ"ע מפאת זה שאין יכולין לפעול פעולת הבירור מלבד פסול הנותר שבם ופסול הנותר הוא רק סבה לפסול האחר ההוא מה שאין יכולין לפעול פעולת הבירור אבל הפסול האחר ההוא המסתבב הרי היא ג"כ פסול בפ"ע וא"כ כיון שיש עוד פסול אחר שוב שפיר אין מחשבת אכילתו מפגלת כלל דה"ל מחשבת פסול לא מחשבת פיגול דכיון דלא למדנו פיגול אלא משלמים דשם אין פסול אחר ההוא באכילה א"כ הרי אין לנו ראיה לשיהיה גם פיגול במחשבת אכילה היכא דיש פסול אחר כזה דאחרי היות הסברא דבהיות פסול אחר בהאכילה הוא מונע הפיגול כבהך דחישב שיאכלוהו טמאים א"כ ה"נ הרי יש לנו סברא לחלק בין מנחת סוטה לשלמים וא"א ללמוד פיגול דאכילה דידי' איפוא משלמים די"ל דמה לשלמים שאין שם פסול אחר משא"כ במנחת סוטה דיש פסול אחר אף דהוא מסתבב ג"כ מפסול החוץ לזמנו מ"מ סוף סוף הואיל והוא פסול בפ"ע הוא מונע חלות הפיגול וא"א ללמדו משלמים דאין בם פסול אחר ההוא ודו"ק היטב מאוד כי הדברים עמוקים ונכונים בס"ד

[וא"ל דהא מבואר במשנה מנחות (דף י"ב ע"א) דגם בהקטרת קומץ דמנחת קנאות במחשבת חוץ לזמנו הוי פיגול ובהקטרת הקומץ הרי על כרחך מחשבת החוץ לזמנו הוא רק על אכילת השירים ועכ"ז מפגל דא"ל דמשנה הנ"ל סוברת דגם בחישב שיאכלוהו טמאים למחר הוי פיגול דלא איכפת לן במאי דהיא אכילה דלא חזיא בלא"ה דא"כ ה"ל לאתוי' משנה הנ"ל בש"ס זבחים (דף ל"ו ע"ב) הנ"ל וכמובן דאין זה קושיא דהא ן הנ"ל המבואר ברמב"ם הנ"ל דאם מתה היא או הוא כו' אחר הקטרת הקומץ אין השירים נאכלין פלוגתא דתנאי הוא בירושלמי כמבואר בכ"מ שם עש"ה וא"כ הרי אין ראי' כלל ממשנה דמנחות הנ"ל דהא י"ל דמשנה דמנחות הנ"ל סוברת כאידך תנא דשירים נאכלין אפי' במתה היא כו' וא"כ הרי גם מנחת סוטה דומה שפיר לשלמים דגם במנחת סוטה אין האכילה צריכה לעשות פעולת הבירור וע"כ שפיר הוי פיגול משא"כ ראב"י דזבחים הנ"ל הרי יכול לסבור כתנא האחר דירושלמי דסובר דאין השירים נאכלין ולק"מ]

ס) עי"ל דא"א לסוטה לפגל את המנחה במחשבת אכילת השירים חוץ לזמנן וזה לפמ"ש כבר לעיל אות (נ"א) דאם לא יהי' להסוטה מחשבה על עצמה היינו שאם תחשב על עצמה שהיא תאכל, את השירי מנחה חוץ לזמנן לא יהי' פיגול אזי גם אם תחשב שיאכלום הכהנים חוץ לזמנן