גבורות שמונים פז

רחמנא ומש"ה הוא דמהני בה מחשבה כמו דמהני בחטאת ע"ש וע"כ ממילא יש לה כל דין חטאת וגם לענין חטאת שמתו בעלי' ושאר חטאות המתות וע"כ לפי מה דס"ל לר' אליעזר בר' שמעון בבכורות (דף ל"ג ע"א) דהך דחטאת שנתכפרו בעלי' באחר דתמות חייל גם על הבשר אם היו לפניו ב' חטאות אחת תמימה ואחת בעלת מום ופדה את הבעלת מום ושחטה ועד שלא נאכל הבשר הקריב את התמימה אזי חל על הבשר דין חטאת שנתכפרו בעלי' באחר ונאסר הבשר באכילה משום חטאת שנתכפרו בעלי' באחרת וא"כ כי היכא דחייל שם חטאת שנתכפרו בעלי' באחרת לאסור הבשר ה"נ חייל שם חטאת שמתו בעלי' על הבשר לאוסרו אם מתו בעלים אחרי זריקה טרם נאכל הבשר דחטאת שנתכפרו בעלי' באחרת וחטאת שמתו בעלי' תרווייהו דינן שוה דהם בשוה מה' חטאות המתות וע"כ כשם שזה תל על הבשר ה"ה לאידך

ואין סברא בזה לחלק בין בשר הנשאר מבעלת המום אחרי שחיטתה לבין בשר החטאת עצמה שנשאר אחרי זריקת הדם ואדרבה הסברא להיפוך דבשר בעלת מום אחרי שחיטה לית ביה קדושה תו כמו שיש בבשר חטאת עצמו אחר זריקה דעדיין בקדושתו עומד וא"כ ק"ו הדברים דאם חייל שם חטאת שכיפרו בעלי' על בשר הבעלת מום כיש שיש לשם חטאת שמתו בעלי' לחול אבשר החטאת עצמו ועש"ה בבכורות ובפי' רבינו גרשון שם והנה בבכורות שם פליגי רבנן בזה על ראב"ש וסבירא להו באמת דלא חייל על הבשר איסור חטאת שכיפרו בעלי' באחרת ישרי הבשר אם קרבה חטאת התמימה אחר שחיטת הבעלת מום

ואולם ברמב"ם פ"ד מפסולי המוקדשין ה"ג פסק כראב"ש ותמה שם הכ"מ דמדוע פסק כיחידאה והנה תרי תמיהי מידכר דכירי אינשי דגם בהך דינא דסוטה דכ' הרמב"ם דאם מתה היא או שמת הוא כו' אחרי הקטרת הקומץ לפני אכילת השירים אין השירים נאכלין ותמה הפני משה ע"ז מאוד בירושלמי סוטה (פ"ג ה"ו) עש"ה במראה הפנים ד"ה באו לה עדים עש"ה ואולם להנ"ל הנה ב' הדינים דבר אחד ופסק הרמב"ם בשניהם בשוה ובאתי רק להעיר]

ולפי"ז י"ל דס"ל לראב"י דאם מחשב לאכול חוץ לזמנו דבר שבלא"ה אינו ראוי לאכילה גם שלא מפאת החוץ לזמנו אין הפיגול חל וכמו שהארכתי כבר בזה באות נ"ג וא"כ אחרי שהסוטה אם היתה נבדקת ע"י השתי' הרי היא מתה מיד כמבואר בש"ס ולמאי דקיי"ל דמשקה ואח"כ מקריב היא מתה מיד אחרי הקרבת המנחה כמבואר ברמב"ם ה' סוטה פ"ג הט"ז וא"כ לפי"ז אם תחשב הסוטה בשעת הקטרת הקומץ לאכול שירי המנחה חוץ לזמנן דהיינו למחר אזי מחשבה זאת לא תפגל כלל דכיון דלולי המחשבה הרי תמות מיד ויהיו השירים הנשארים אחר מיתתה עד למחר פסולים בלא"ה דהא אם מתה הסוטה לפני אכילת השירים אין השירים נאכלין וע"כ תו לא הוי פיגול כלל דה"ל כחישבה להדיא לאכול השירים למחר ואחרי מיתתה דייקא דאין המחשבה מפגלת כיון דאחרי מיתתה בלא"ה לא חזיין לאכילה וכנ"ל

ואין לומר דהא אין וודאי שתמות הסוטה אחרי הקרבת המנחה דהא יוכל להיות דזכות יתלה לה או דיש לה עדים במדינת הים דאין המים בודקין אותה דז"א דהא ר"ש ס"ל בסוטה (דף כ"ב ע"ב) דאין זכות תולה במים המרים וא"כ י"ל דס"ל לראב"י כר"ש ויש לה עדים במדה"י נמי הא אמרינן בסוטה (דף ז' ע"א) דהוא מילתא דלא שכיחא וכ"ש כאן דממ"נ אם היא יודעת שיש עדים כגון שעברה לפני ב' אנשים ולא באו לפנינו א"כ אין צריכה לפגל כלל דבלא"ה לא תובדק ואם היא אינה יודעת מהם והיינו על כרחך שהם ראו ביאתה כשנסתרה והיא לא ראתה אותם א"כ זהו ביותר מילתא דלא שכיחא וודאי