גבורות שמונים פו

לתורה אות א' וע' בפי' הראב"ד על הסיפרא צו פרק י"ב ברייתא ט"ו דכ' דאפי' למ"ד ולדות קדשים בהוייתן הן קדושים ולא במעי אמן מ"מ אם פיגל בבהמה מתפגל גם העובר שבה וחייבין גם עליו משום פיגול ואף דהוא חולין גמורים עש"ה והוא חידוש גדול שייכות פיגול בחולין גמורים ויש לדון בו הרבה מאוד ואכ"מ] וכן עד"ז אם יקדיש הבעל את המנחה עד עמוד השחר דלמחר ג"כ יחול על השירים עם העמוד השחר פסול נותר ואין נפקע מהם עוד ושפיר מחשבת אכילתם למחר מפגלת ורק בגוונא דכתיבנא דהי' מקדיש את המנחה ליום ההקרבה לבד דשירים הנשארים בלילה נעשים מיד בלילה חולין ובבוא עמוד השחר א"א לחול עליהם עוד פסול נותר דהא הם חולין מכבר וע"כ שפיר לא שייך בהו מחשבת אכילת מחר דהא לא יהיו נותר כלל למחר וכנ"ל

ואולם עדיין א"צ להצעה הנ"ל דאין לבעלים מחשבה רק בשעת זריקה והקטרת קומץ דהא הי' אפשר לבעל הסוטה להקדיש את המנחה לשעה לבד ביום ההוא עצמו ויקריבו הקומץ תוך השעה דג"כ אם ישאר הקומץ אחר שעה יעשה חולין ובבוא שקיעת החמה לא חייל עלי' ג"כ פסול שקיעת החמה כיון דהוא חולין מכבר וג"כ שפיר ליתא לסוטה מחשבה אפי' על הקטרת הקומץ וכנ"ל

ואולם יש לדון בזה אם תהי' המנחה כשירה בכה"ג דלפמ"ש במ"א דכל עיקר ענין הקדש סבתו הוא האיסור שנאסר לכל העולם דע"י כך הוא מתעלה להתקדש ולהיותו של גבוה וזה ג"כ ענין הקידושין דנדמים להקדש וכהך דקידושין (דף ב' ע"ב) דאסר לה אכ"ע כהקדש והיינו ג"כ דמפאת שהאשה נאסרת לכל העולם ע"י הקידושין ע"י כך היא מתייחדת לבעלה להעשות אשתו עש"ה בתוס' וע"כ בכה"ג דיופקע ההקדש בו ביום ויעשה חולין א"כ לפי המבואר במנחות (דף ה' ע"א) ר"ל אמר מנחת העומר שקמצה שלא לשמה כשירה ושירי' אין נאכלין עד שתבוא מנחת העומר אחרת ותתירנה ופריך מיקריב היכא קרבה ממשקה ישראל מן המותר לישראל ומשני קסבר ר"ל אין מחוסר זמן לבו ביום והיינו דמפאת דאין מחוסר זמן לבו ביום אמרי' דהואיל וישתרי בו ביום לכן גם בשעת איסורו לא חשיב איסור ומיחשב שפיר מותר לישראל גם מקמי הכי וע"ש להלן בגמ' עוד דאמר כיון דאין מחוסר זמן לבו ביום לאו איסורא הוא והיינו דבשעה שהוא אסור ג"כ לא מיחשיב איסור הואיל ויותר בו ביום עש"ה] וא"כ ה"נ הואיל ויעשה חולין בו ביום ויותר א"כ גם בשעה שהוא הקדש נמי הא לא חשיב איסור וע"כ י"ל דלא חשיבא קדושה כזו קדושה כלל דא"א שיהי' קדושה רק בהיותו אסור לכל ואז הוא יכול להתייחד להיותו של גבוה ולהתקדש הואיל ואין בו שייכות להדיוט מפאת איסורו משא"כ זה דלא חשיב אסור להדיוט כיון דישתרי בו ביום וכנ"ל א"כ י"ל דלא חשיבא קדושתי' קדושה ועכ"פ הוא קלישות בקדושה וכמובן ואחרי דלא מצינו קדושה לזמן בקרבן רק בהך דשור זה עולה כל ל' יום א"כ הא י"ל דה"מ רק אם קדוש עכ"פ יום שלם משא"כ בקדושה לשעה י"ל דגם בשעת הקדישו קלישא קדושתי' ואין כשר לקרבן כיון דתופקע הקדושה בו ביום וכנ"ל ויש לדון בזה מהך דזבחים (דף כ"ה ע"ב) דשעות פוסלות בקדשים ועוד מכ"ד ואכ"מ כ"כ ובאתי רק להעיר]: נז) עי"ל דא"א לסוטה להציל עצמה במחשבת פיגול בשעת הקטרת הקומץ על אכילת השירים חוץ לזמנן [והיינו לפי הסברא דאין לה מחשבה רק בשעת הקטרת קומץ על אכילת השירים] וזה לפי המבואר ברמב"ם ה' סוטה (פ"ד הי"ד) דאם מתה הסוטה אחרי הקטרת הקומץ לפני אכילת השירים אין השירים נאכלין עש"ה והוא חידוש דין ויש לו טעם לפי הירושלמי המובא בתוס' סוטה (דף כ"ג ע"א) ד"ה האומרת דמדמינן מנחת סוטה לחטאת לענין דין חטאת שמתו בעלי' עש"ה והוא כהך דרש"י מנחות (דף ה' ע"ב) שהבאתי כבר באות מ"ט דמנחת סוטה חטאת, קרייא