גבורות שמונים פב

וע"ש בכסף משנה דהעתיק דברי הראב"ד וכ' עליו וז"ל ולפי נוסחתו מנחת העומר היינו מנחה שהוקרבה אחר שהביאו העומר קודם שיביאו שתי הלחם והנך רואה כמה דחוק פי' זה כו' עכ"ל

ולענ"ד אין כוונת דברי הראב"ד כן רק כוונתו על מנחת העומר עצמה דהיא גופה חשיבה לא חזיא מפאת דאין החדש ראוי לשאר מנחה עד אחר הבאת שתי הלחם וזהו דדייק הראב"ד לכתוב ואין מביאין מנחות וביכורים קודם לשתי הלחם ואף על פי שקרב העומר והותר לאכילה היינו דדייק לכתוב תיבת והותר לאכילה לומר דמשום איסור חדש באכילה לא חשוב לי' לא חזיא הואיל והוא עצמו מתיר איסור האכילה ובאין כאחת ורק איסור דקודם שתי הלחם שגם אחר העומר אסור החדש למזבח עד שיביאו שתי הלחם ולכן חשיב שפיר מפאת זה לא חזיא וה"ז כפרש"י והרמב"ם דחשוב העומר אין ראוי מפאת היותו של שעורים ואין שעורים ראוי לשאר מנחות וה"נ לראב"ד חשוב לי' אין ראוי מפאת היותו של חדש ואין חדש ראוי לשאר מנחות עד אחרי השתי הלחם ועכ"פ גם לפי הבנת הכ"מ הרי מבואר ג"כ דעת הראב"ד דמנחת חדש הבאה קודם לשתי הלחם לא מהני בה מחשבה מפאת דהוא דבר שאין ראוי לעבודה משום דקודם לשתי הלחם לא יביא ואף דאם הביא כשר מ"מ כיון דלכתחלה לא יביא חשוב משום זה דבר שאין ראוי לעבודה ולא מהני בי' מחשבה ואם כן ה"ה דמחשבת פיגול נמי לא מהני בי' דהך מימרא דרבא דאין מחשבה מועלת אלא במי שראוי כו' הא איתאמר גם לענין מחשבת פיגול ע' זבחים (דף כ"ו ע"ב) דמייתי לי' שם לענין פיגול ע"ש וכן כתבו התוס' במנחות (דף נ"ט ע"א) ד"ה פיגול דהך דרבא הוא גם לענין פיגול והביאו ג"כ מהך דזבחים ע"ש

וא"כ הרי נתבאר מזה דכל שדינו שלא יוקרב לכתחלה אף שבדיעבד אם קרב הורצה מ"מ לא מהני בי' תו מחשבת פיגול דכיון דלכתחלה אין קרב ה"ל מש"ה דבר שאין ראוי לעבודה ולא מהני בי' מחשבה ואף דדבר זה הוא חידוש גדול וצריך בירור רב מ"מ הרי כך מבואר להדיא בראב"ד וכ"מ הנ"ל והנה הא דס"ל לר' יהושע במנחות (דף כ"ו ע"א) דאם אין שירים אין קומץ זה הרי הוא רק לכתחלה אבל בדיעבד אם קרב הקומץ הורצה כמבואר ברמב"ם ה' פסולי המוקדשין פי"א ה"כ וז"ל קמץ את המנחה ואח"כ נטמאו שירי' כולן או נשרפו או יצאו חוץ לעזרה או אבדו לא יקטיר הקומץ ואם הקטיר הורצה ובכ"מ קמץ את המנחה ואח"כ נטמאו שירי' כו' משנה שם (במנחות דף כ"ו) נטמאו שירי' נשרפו שירי' אבדו שירי' כמדת רבי אליעזר כשירה כמדת ר' יהושע פסולה כו' וידוע דהלכה כר' יהושע ומ"ש ואם הקטיר הורצה תוספתא בפרק ד' דמנחות עכ"ל (ויש צ"ע בזה בפסחים (דף ע"ח ע"ב) ובזבחים (דף ק"ד ע"א) וברמב"ם פרק א' מפסולי המוקדשין הל"א ואכ"מ]

וא"כ מעתה הרי י"ל שפיר דראב"י ס"ל ג"כ כר' יהושע הנ"ל דקיי"ל כוותי' דאם נטמאו שירי' לא יקטיר ואם הקטיר הורצה ואדרבה עי"ז הוא דניחא שפיר וזה שהרי אם תחשב הסוטה מחשבת פיגול בשעת הקטרה הרי תחול התרומה למפרע ויוטמאו השירים למפרע וככל הנ"ל וא"כ כיון דהשירים טמאים הרי דין הקומץ דלא יקטיר ואם הקטיר הורצה ואם כן כיון שדינו דלא יקטיר שוב הרי אין מחשבת פיגול מועלת כלל בהקטרתו דהוי לי' דבר שאין ראוי לעבודה ואין במחשבת הסוטה כלום ועכ"ז הרי תובדק שפיר כיון דהדין דאם הקטיר הורצה וא"כ הרי היא מנחה כשירה אחרי שעבר והקטיר ותובדק איפוא שפיר וא"כ הרי לא תועיל כלום במחשבתה וכיון דלא תועיל שוב הרי ודאי לא תחשב וככל הנ"ל ושוב ודאי לא נטמאו השירים ולא עברנו כלל בהקטרת הקומץ גם על דין זה דלא יקטיר וכמובן ודו"ק היטב כי גם זה נכון מאוד בס"ד

והנה אין לתפוס עוד על דברינו ולומר דהא אנן אקרא קיימינן ודוחק לאור קרא בגוונא רחיקא כזה שהיו מפרישין תרומה על תנאי כו' ככל הנ"ל ואילו היתה