גבורות שמונים פא

השירים איפוא נפסלים עוד פסול גדול יותר פסול פיגול דבכרת משא"כ קודש טמא הוא רק בלאו וא"כ שפיר הרי מותר לנו לטמא את השירים ממ"נ ואין כאן עבירת שימור כלל ואי משום טומאת התרומה דאם תחשב הרי טימאנו לתרומה ע"י הגיענו טומאת שני בה והתרומה הרי לא היתה נפסלת בלא"ה ע"י מחשבתה דאין ענין למחשבתה אל התרומה רק אל השירי מנחה דפוסלת את המנחה במחשבתה ז"א דטומאת תרומה הרי מותרת מה"ת לגמרי בלא"ה וכנ"ל ובטומאת השירי מנחה דאסור מה"ת לטמאם הא איכא ממ"נ דאו שאין אנו מטמאין אותם כלל או שבלא"ה היו נפסלים ואין בם משום שימור כלל וכנ"ל ודו"ק היטב כי הוא נכון מאוד בס"ד

והנה מה שנשעננו למעלה בתירוצינו זה על הצעה דס"ל לראב"י כר' אלעזר דמנחות (דף כ"ו ע"א) דיש קומץ אעפ"י שאין שירים וגם דס"ל דמחשבה אאכילת קודש טמא חוץ לזמנו אין מפגלת משום דאין ראוי לאכילה בלא"ה מפאת הטומאה נתיישבתי עוד דאין צורך כלל לב' הצעות אלו רק אפי' יסבור כהלכה כר' יהושע דמנחות שם דפליג אר' אליעזר וס"ל דאם אין שירים אין קומץ וגם אפי' יסבור דמחשבה אאכילת קודש טמא חוץ לזמנו ג"כ מפגלת אף דאין ראוי לאכילה מפאת הטומאה (וכמו שכתבנו למעלה דלפי פירש"י במנחות (דף י"ב ע"א) באיבעי' דשירים שחסרו בין קמיצה להקטרה כו' דבר זה הוא איבעי' דשם והייתי צריך לומר דאין האיבעי' אליבא דראב"י וע"כ נראה דאין צורך לזה ובלא"ה ניחא נמי שפיר] וזה בהצעת ש"ס מנחות (דף ה' ע"ב) ורבא אמר מנחת העומר שקמצה שלא לשמה כשירה ושירי' נאכלין ואינה צריכה מנחה אחרת להתירה שאין מחשבה מועלת אלא במי שראוי לעבודה ובדבר הראוי לעבודה כו' במי שראוי לעבודה לאפוקי כהן בע"מ ובדבר הראוי לעבודה לאפוקי מנחת העומר דלא חזיא דחידוש הוא וברש"י ובדבר הראוי לעבודה כגון מנחת חטים אבל מנחת העומר של שעורים אינה ראוי' אלא לעבודה זו בלבד כו' ואי משום מנחת סוטה לאו ראוי היא דמנחת סוטה קמח ושל עומר גרש כו' עכ"ל

וכדברי רש"י הם גם כן דברי הרמב"ם פי"ד מפסולי המוקדשין וז"ל ואין מחשבה מועלת אלא במי שהוא ראוי לעבודה ובדבר הראוי לעבודה כו' בדבר הראוי לעבודה כיצד מנחת העומר שקמצה שלא לשמה הרי זו כמי דנעשית לשמה ושירי' נאכלין מפני שהיא מן השעורים ואין השעורים דבר הראוי לשאר קרבנות עכ"ל ואולם הראב"ד כ' ע"ז בהשגות וז"ל בדבר הראוי לעבודה כו' עד מפני שהיא מן השעורים. אמר אברהם לא מיחוורא האי גירסא דא"כ מנחת קנאות כו' אלא נוסחא דויקנא לאפוקי מנחת העומר דחדש הוא ואין מביאין מנחות וביכורים קודם לשתי הלחם ואעפ"י שקרב העומר והותר לאכילה עכ"ל הנה דהראב"ד גורס בגמ' ובדבר הראוי לעבודה לאפוקי מנחת העומר דלא חזיא דחדש הוא (תחת דחידוש הוא) ומפרש כוונת הגמ' דכיון דמנחת העומר היתה של חדש ומנחת חדש אין ראוי' למזבח עד אחר הבאת שתי הלחם דעצרת כמבואר במשנה מנחות (דף ס"ח ע"ב) העומר הי' מתיר (חדש) במדינה ושתי הלחם במקדש אין מביאין מנחות וביכורים ומנחת בהמה קודם לעומר ואם הביא פסול (משום דלא הוי ממשקה ישראל) קודם לשתי הלחם לא יביא (משום דגבי שתי הלחם כתיב מנחה חדשה שתהא חדשה לכל המנחות) ואם הביא כשר (דלא שינה לעכב) וע"כ חשיבא מנחת העומר לא חזיא ומשום איסור החדש שאסור להדיוט ולא הוי ממשקה ישראל לא חשיב ליה לא חזיא כיון דהוא עצמו מתיר איסור זה וא"כ הא באין כאחת וחשיב שפיר חזיא ורק מפאת קודם לשתי הלחם דאף אחר שקרב העומר והותר לאכילה אכתי אין מביאין מנחות מן החדש עד אחר שתי הלחם לכן חשיב שפיר מפאת זה לא חזיא ולא מהני בי' מחשבה ואע"ג דקודם לשתי הלחם הא רק לא יביא ואם הביא כשר צ"ל דכיון דלכתחילה לא יביא חשוב מש"ה דבר שאין ראוי ולא מהני בי' מחשבה ואע"ג דבדיעבד אם הביא כשר וכמובן