גבורות שמונים פג

כוונת התורה לעשות כן בכל הקרבת מנחת סוטה הי' לפרש זה דהא לאו קושי' הוא כלל דוודאי אין לנו לחוש בכל סוטה השותה לשמא תפגל דאטו כלהו נשי דינא גמירי ויודעות דין מחשבת פיגול ושגם בעלים מפגלין ושתדע לפגל בשעת הקטרת הקומץ דייקא דבשאר עבודות אין פיגול לבעלים וכנ"ל וגם הרי משכחת סוטה השותה אשר היא אשה כשירה בשעת השקאה ורואין אנו בה שהיא עושה תשובה על עבירת איסור היחוד שעברה ומעשי' בתמימות וב שרות ועכ"ז בעלה מוכרח להשקותה אחרי שהתורה אסרתה לו אחרי קינוי וסתירה ואם אינו רוצה לגרשה רק לדור עמה מוכרח להשקותה אבל אין לחוש עלי' שתפגל ואפי' בסתמא לאו כל אשה בעלת ערמימות כזה שיהא לחוש עלי' וכ"ז רק לפי מה שהבעל והב"ד מכירין בה בחכמתם אם יש לחוש עלי' כזה אז צריך לשות עצה לשלא תעשה כן וכל הקושי' הוא רק דאין סברא שיהי' שם אפשריות זה עכ"פ לסוטה שתפגל ותבטל פעולת המנחה אם תדע דין הפיגול ותרצה לבטלה ושנתנה תורה אופן בירור שיהי' ביד הסוטה לבטלו אם תדע הדין ותערים ככה לבטלו וגם הרי מתועליות ההשקאה הוא מה שנאמר ונוסרו כל הנשים ולא תעשנה כומתכנה וא"כ אם יש אפשריות לשיתוודעו הנשים דין זה ולא יוסרו עוד מפני בירור זה שנתנה תורה כיון שאפשר להם לבטלו א"כ הרי אין כאן תועלת זה אבל שנצריך בכל השקאה של כל סוטה לעשות כן זה וודאי אינו ורק אם ראו הב"ד כפי ענין האשה היותה בקיאה בדין ובעלת ערמימות ובלתי תמימת המעשים והי' נראה להם בחכמתם שיש לחוש עלי' על זה שתפגל אזי היו עושים כנ"ל לשלא תוכל לפגל עוד וגם יש שפיר יסור לנשים אחרי שביד הב"ד למנוע ע"ד הנ"ל אפשריות הפיגול שלה וא"כ שפיר תהיינה יראות מפני ההשקאה וא"כ הרי א"צ רק להמציא עצה באופן מה למנוע פיגול הסוטה לשאם יראו הב"ד שיש לחוש עלי' בכך יהי' עושין כן אבל התורה לא הוצרכה לפרש זה אחרי שחין זה דבר תמידי בכל השקאה וסמכה על הב"ד שאם יראו שיש לחוש על הסוטה שתפגל וודאי ישיתו עצה כדין בחכמתם למנוע ממנה זה אחרי שיש עצה זאת עפ"י דין התורה למנוע ממנה זה וכנ"ל וז"פ

ואם גם תאמר דהי' ראוי בהשקאת כל סוטה לעשות כן מחשש שמא תפגל ג"כ אין קושיא מה שלא פירשה תורה זה דהתורה הי' לה לפרש רק אופן הקרבת המנחה איך תהי' מה שלא היינו יודעין מעצמינו אבל מה שצריך לעשות לשלא תוכל הסוטה לפגל זה דבר צדדיי ושייך לחכמת הב"ד וסמכה התורה בזה על הב"ד שוודאי יבינו בחכמתם מה שצריך לעשות לזה עפ"י דין התורה ורק אילו לא הי' עצה באמת נגד זה הי' זה קושיא דנתנה תורה בירור שאפשר לסוטה למנעו אבל אחרי שיש עצה נגד זה והי' באיזה אופן שיהי' שוב הרי אין קושיא עוד וכמובן וגם מה שאצלנו הוא נודע רק ע"י יגיעת הפלפול הנה אל ב"ד הגדול שבישראל הוא מושכל ראשון וודאי דאחרי שאם יהי' השירים טמאים אין חשש פיגול אלא דאסור לטמאם וע"כ צריך לטמאם באופן כזה דהטומאה תהי' תלוי' בהפיגול דאם תפגל יהי' שם טומאה ואם לאו לאו וכנ"ל וזהו בפשיטות בגוונא דכתיבנא שנגיע בם תרומה שקיבלה טומאה משני והי' חלותה רק על תנאי אם תפגל דאו ממילא אם תפגל יש טומאה ואם לאו אין טומאה דה"ל טבל ולא נטמא משני ולא טומא את השירים וז"פ ואין להאריך

נד) עי"ל עד"ז בפשיטות לדיעות הסוברים דהא דאין מבטלין איסור לכתחילה הוא רק דרבנן ולפי מאי דסברינן בפשיטות דלסברא זו גם תרומ' וקדשי' מותר מה"ת לבטלם לכתחילה [ומ"ש בשו"ת שבסוף ס' אבני מלואים סי' י"ח דביטול תרומה בחולין הוא איסור דאורייתא לכ"ע מפאת העשה דשימור כבר תמהתי עליו באתוון דאורייתא כלל (ט"ו) ובקונטרס אחרון שם בהוספה לכלל