גבורות שמונים פ

בפלוגתא דציץ מרצה על אכילות עש"ה מ"מ זהו ג"כ רק כאשר אין המחשבה על אכילת הבשר חוץ לזמנו רק על זריקת דם או שפיכת שירים והקטרת אימורים משא"כ מחשבה על הבשר עצמו לאוכלו חוץ לזמנו לא מהני אפי' אי ציץ מרצה על אכילות כיון דסוף סוף אסור באכילה בפועל ולא שייך מחשבת אכילה על דבר שאין ראוי לאכילה בפועל כך נראה מסברא לכאורה ולענייננו בלא"ה אין לנו נפקותא בזה דהא י"ל דראב"י ס"ל כמ"ד דאין הציץ מרצה על אכילות וכמובן ונזכרתי עוד גמ' מעילה (דף ז' ע"א) דמסיק דאין מחשבין על האבוד ועל השרוף עש"ה והרי האבוד ישנו במקום שהוא וראוי בעצמותו לאכילה ועכ"ז כיון דאנחנו אין יודעין אנה הוא ואין בידינו לאוכלו לא מהני מחשבה עלי' וא"כ כ"ש שירים האסורים באכילה דאין בידינו לאוכלם מפני איסורם וגם בעצמותם לא חזו לאכילה א"כ כ"ש דלא חייל מחשבה עליהו ומכלל אבוד מיהת הא לא נפקי וכמובן ויש לדון עוד בזה מכמה דוכתי ואכ"מ

ודע דלפי הסברא המבוארת ברשב"א גיטין (דף נ"ד ע"ב) ד"ה משום חומרא דע"ז כו' דמטמא את התרומה אין בו איסור מדאורייתא וקרא דושמרתם את תרומותי הוא רק אסמכתא בעלמא ע"ש וא"כ נראה דגם מטמא קדשים האיסור רק מדרבנן דאיסור טומאת קדשים הא נפיק ג"כ רק מקרא דושמרתם את תרומותי הנ"ל כמבואר ברש"י חולין (דף ב' ע"ב) ובראשונים בכ"ד וא"כ הא וודאי א"א דלענין תרומה גופה יהי' אסמכתא ולענין קודש דרש גמור וא"כ גם לענין קדשים הוא רק דרבנן וא"כ בפשיטות איפוא שפיר הי' יכולין לטמא את שירי המנחה מה"ת ואי מפאת האיסור דרבנן י"ל דכיון דהוא לצורך לשלא תוכל הסוטה לפגל את המנחה ולבטל את הבירור לא גזרו והרי השם שנכתב בקדושה נמחה על המים משום זה וא"כ וודאי די"ל כן בדרבנן דלא גזרו עליו כאן וכמובן והנה גם אם נאמר דהאיסור לטמא קדשים הוא דאורייתא אף דהאיסור לטמא תרומה הוא רק מדרבנן וכמו שדנתי בזה במ"א בחידושי די"ל דחיוב שימור דקדשים אין תלוי בתרומה ויש לו לימודים בפ"ע די"ל דנלמד מדרשא דמנחות (דף נ"ג ע"א) מצה תהי' החיי' ופירש"י הכשירנה ושמרה שלא תחמיץ עש"ה והבאתי שם עוד ילקוט קרח רמז תשנ"ה בשם הספרי זוטא עה"כ הנ"ל ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומותי וז"ל תרומותי זו תרומת איל נזיר ותודה עכ"ל מ"מ אהני לן מיהת סברת הרשב"א הנ"ל לענין עצה דכתיבנא דהיו מפרישין תרומה מטבל על תנאי שלא תחשב הסוטה מחשבת פיגול כו' דיש לדון בזה עדיין דהא עוברין אעשה דשימור מיהת מספק שמא תחשב הסוטה מחשבת פיגול ונמצינו מטמאין תרומה ושירי מנחה בידים ורק דכתבנו דכיון דלא תועיל הסוטה במחשבתה לפגל את המנחה ולפוסלה לשלא תובדק שוב ממילא אין לחוש עלי' שתחשב כלל דלענין שאר דבר הרי היא בחזקת כשרות ככל ישראל וכנ"ל

ואולם לדברי הרשב"א הנ"ל הנה בלא"ה ג"כ ניחא דמשום טומאת התרומה הא ליכא דהא מיתר מה"ת לטמאה ועל הדרבנן י"ל בפשיטות דכיון דהוא לצורך גזרו וכנ"ל וגם הרי הוא רק ספק שמא תפגל וה"ל רק ספיקא דרבנן ואין לחוש דאם לא תפגל הרי אינה תרומה כלל וככל הנ"ל ואי משום טומאת השירי מנחה בזה י"ל דבלא"ה אין עוברין כלל אעשה דשימור וזה די"ל דראב"י ס"ל כסברת ר' יהושע בפסחים (דף ט"ו ע"א) בהך דחבית של תרומה שנשברה בגת העליונה ותחתונה חולין טמאין כו' ע"ש דס"ל דמותר לטמא ביד כל שבלא"ה הי' הולך לאיבוד דאין בזה משום שימור כלל כיון דבלא"ה לאיבוד קאזיל וא"כ ה"נ שפיר אנו מותרין להגיע תרומה זאת בהשירי מנחה ממ"נ דאם לא תחשב הסוטה הרי אין התרומה תרומה כלל רק הוא טבל טהור ולא טימאנו כלל וכנ"ל ואם תחשב הסוטה שוב הרי אילו לא טימאנו את השירים הרי היתה מחשבתה חלה ומפגלת ובלא"ה היו