גבורות שמונים עט

אכילת קודש טמא חוץ לזמנו לא הוי פיגול וס"ל נמי כר"א דמנחות (דף כ"ו ע"א) הנ"ל דנטמאו שירי' נשרפו שירי' כשירה וא"כ הרי אפשר לעשות כנ"ל לשלא תוכל הסוטה לפגל את המנחה ותהיה המנחה כשירה ונאכלת כדינה ולא עברנו כלל אעשה דשימור ועכ"ז הסוטה תובדק שפיר וכנ"ל ודו"ק כי היא עצה נכונה בס"ד. [והנה מובן ממילא כוונתנו ג"כ דס"ל לראב"י כמ"ד בפסחים (דף י"ד ע"א) דטומאה עושה כיוצא בה בקדשים או דהפרישו את התרומה מיין של טבל והגיעו אח"כ את היין בהשירים וס"ל דטומאת משקין לטמא אחרים דאורייתא דזולת על אחד משתי דרכים אלה לא משכחת רביעי בקודש מה"ת כמבואר ברש"י פסחים שם (דף י"ט ע"א) ואף דמנחת סוטה הית' מנחה חריבה מ"מ הי' מותר להגיע בה יין ע' מנחות (דף כ"ג ע"א) הוא עצמו משכשכו בשירי הלוג עש"ה ועוד שם (דף נ"ד ע"א) דס"ל לר' יצחק בר אבדימי מנחת חוטא מגבלה במים וכשירה דבעי' רק חריבה משמן ולא משאר דבר עש"ה ועד"ז צ"ל ג"כ דהכשירו המנחה לקבלת טומאה תחלה במים או דס"ל לראב"י דחבת הקודש דאורייתא ואע"ג דהיא קמח מ"מ הכל מקבל טומאה מפאת צירוף כלי וס"ל ג"כ כמ"ד בחגיגה (דף כ"ג ע"ב) ובכ"ד דצירוף כלי דאורייתא וגם צ"ל דס"ל לראב"י יש ברירה דבהפרשת תרומה על תנאי אם תחשב הסוטה כו' צריך לבא לברירה כיון דאין מחשבת הסוטה בידינו וכמו בע"מ שירצה אבא וכמובן דאילו ס"ל אין ברירה הרי לא תחול התרומה אפי' תחשב וכמובן וגם צ"ל דס"ל לראב"י כר"א חסמא דתרומות פ"ג מ"ה דלא בעינן שירים ניכרים וה"נ ס"ל לב"ש ולירושלמי אליבא דר"ש ע"ש בר"ש והכי ס"ל ג"כ לאביי אליבא דר"ש בעירובין (דף ל"ז ע"ב) ע"ש דאי בעי' שירים ניכרים א"כ אפי' תחשב הסוטה ג"כ לא תחול התרומה כיון דאנחנו אין יודעין ממחשבתה וא"א לנו לאכול הטבל מספק שמא לא חישבה ולא הוי שירים ניכרי' וא"כ תו בוודאי לא חלה התרומה וכמובן]

והנה מאי דתלינא להך דינא דאין מחשבה בהקטרת הקומץ על אכילת שירים חוץ לזמנן אם השירים טמאים בהך דחישב שיאכלוהו טמאים דזבחים (דף ל"ו ע"ב) נתיישבתי עוד דא"צ לזה דנראה דאפי' למ"ד שם דהוי פיגול היינו רק שם דבשעת מחשבה הבשר טהור עדיין ובשעת האכילה חוץ לזמנו הוא שיוטמא משא"כ אם בשעת המחשבה על אכילת השירים כבר הם טמאים ואינם ראוים לאכילה נראה וודאי דלא שייך מחשבת אכילה עלייהו ואין מחשבה זאת מפגלת

ואולם נזכרתי דד"ז לכאורה איבעיא במנחות (דף י"ב ע"ב) לדברי האומר שירים שחסרו בין קמיצה להקטרה מקטיר קומץ עליהן וקיי"ל דאותם שירים אסורים באכילה מהו דתיהני להו הקטרה למיקבעינהו בפיגול כו' ופירש"י דהאיבעי' אם הקטיר את הקומץ ע"מ לאכול הני שירים חוץ לזמנן אי מיקבעי בפיגול בהך הקטרה הואיל וברשות מקטיר א"ד כיון דשירים אסורין באכילה ה"ל כמחשב לאכול דבר שאין דרכו לאכול דלא מהני מחשבתו ע"ש ועכ"פ הא י"ל שפיר דראב"י ס"ל דלא מהני מחשבה בכה"ג וכמובן

ואולם לולי פירש"י הנ"ל הנה מדברי הגמ' י"ל דאין הכרח די"ל כוונת הגמ' רק אהיכא דחישב על ההקטרה להקטיר את הקומץ חוץ לזמנו כיון דהקומץ כשר ושייך מחשבה עלי' ובזה הוא דאיבעי לן אם נעשית כל המנחה פיגול עי"כ וגם השירים מתפגלין ואם יאכלם יתחייב עליהם משום פיגול א"ד כיון דאין ההקטרה מועלת לשירים להתירם ה"נ לא מהניא להו למיקבעינהו בפיגול אבל היכא דהמחשבה על השירים עצמן לאוכלן חוץ לזמנן י"ל דוודאי לא מהני מחשבה כיון דבלא"ה אינם ראוים לאכילה גם בשעת מחשבה וה"ל מחשב לאכול דבר שאין דרכו לאכול ונראה דאפי' למ"ד דציץ מרצה על אכילות ג"כ ראוי שיהי' הדין כן דאף דבפסחים (דף ע"ח ע"א) תלי ג"כ לזריחה אי מהני לבשר טמא למיקבעי' בפיגול