גבורות שמונים עח

לשרוף השירים משום עשה דשימור דאסור לאבד קדשים והנה אילו הי' עצה כזאת הי' אפשר ג"כ לטמא השירים לפני הקטרת הקומץ דג"כ לא יתפוס עוד פיגול בהקטרה אי נימא דחישב שיאכלוהו טמאים למחר לא הוי פיגול דהגמ' מסופקת בזה בזבחים (דף ל"ו ע"ב) וכמו שהבאתי דברי הגמ' לעיל אות (נ"א) ובתוס' שם ד"ה שיאכלוהו טמאים כתבו וז"ל לא דמי לאכילת כלבים (דאמרי' בזבחים (דף ל"א ע"א) דאם חישב שיאכלוהו כלבים מחר הוי פיגול וא"כ ה"נ בחישב שיאכלוהו טמאים הא לא גרע ממחשבת אכילת כלבים דמפגלת) דבטמאים מיפסיל קודם אכילה משעת נגיעה כו' עכ"ל וכוונתם דחישב שיאכלוהו כלבים הרי חישב על קודש כשר משא"כ בחישב שיאכלוהו טמאים הרי חושב על קודש טמא שנטמא עוד לפני האכילה ואין ראוי עוד לאכילה בעצמותו מפאת הטומאה שבו גם שלא מפאת לן לזמנו וע"כ יש סברא לומר אן מחשבת האכילת חוץ לזמנו מפגלתו כיון דבלא"ה אינו ראוי לאכילה וא"כ לפי"ז הרי י"ל דראב"י נמי ס"ל כן דאין חלות מחשבת חוץ לזמנו על קודש טמא וכדמסופק הש"ס בזה בהך דשיאכלוהו טמאים אי הוי פיגול דזהו כל ספיקו של הש"ס לדברי התוס' הנ"ל וא"כ לפי"ז אם יטמאו את השירים לפני הקטרת הקומץ ג"כ לא יהי' עוד מציאות מחשבת פיגול בהקטרה כיון דאין בהקטרה רק מחשבת אכילת השירים חוץ לזמנן והרי השירים טמאים ולא מהני בהר מחשבת פיגול עוד וכנ"ל ואולם הרי גם לטמא את השירים אסור מפני העשה דשימור

ואולם לפי"ז נראה דהי' עצה בזה עד"ז דהיה אפשר להפריש תרומה מאיזה טבל על תנאי דאם תחשוב הסוטה מחשבת פיגול בהקטרת קומץ מנחתה אשר יקריבו תחול למפרע תרומה זו ואם לאו לא תחול ותשאר בטבלה ואח"כ היו מגיעין טומאת שני בתרומה המסופקת הזו ולפני הקטרת הקומץ של המנחת סוטה היו מגיעין תרומה המסופקת הזו בשירי המנחה דמעתה, אם תחשב הסוטה מחשבת פיגול הרי אגמ"ל דהיתה תרומה ושוב הרי קיבלה הטומאה מן השני שנגע בה ונעשית שלישי דתרומה הרי מקבלת טומאה משני ונעשית שלישי ושוב הרי נטמאו שירי המנחה ע"י התרומה הזו שנגעה בהם ונעשו רביעי דקודש נעשה רביעי ושוב הרי השירים טמאים ושוב הרי אין מחשבת הסוטה מפגלת כלל ואם לא תחשב הסוטה מחשבת פיגול הרי התרומה טבל למפרע וטבל הרי אין מקבל טומאה משני דאין שני עושה שלישי בחולין וה"ה בטבל ע' נדה (דף ז' ע"א) וא"כ הרי לא נטמא הטבל הזה כלל וממילא ג"כ הרי לא נטמאו כלל השירי מנחה שנגע בהן וא"כ נמצא דלא יהי' אפשר לסוטה עוד לפסול את המנחה ע"י מחשבתה דאם תחשב הרי אגמ"ל דהשירים טמאים ושוב אין מחשבתה חלה כלל וא"כ כיון דא"א לה לפסול את המנחה כלל ע"י מחשבתה וודאי דיש לנו להחזיק דלא תחשב כלל דלמה לה לחשב בחנם אחרי שלא תציל את עצמה בזה וא"כ הרי היא מטמאה ללא דבר לתרומה ושירי מנחה ע"י מחשבתה דע"י מחשבתה נעשית תרומה למפרע ונטמאים למפרע וכנ"ל והיא אין ניצולת בזה דבר ועוברת עבירה גרידא אעשה דשימור לטמא קרשים ללא דבר וא"כ הרי אין לחוש ע"ו כלל דלשאר מילי הר היא בחזקת כשרות ככל ישראל דהחשוד על דבר אחד אין חשוד על דבר אחר וע' לעיל אות (כ"ד) ורק להציל את עצמה ממיתה הוא דהי' לחוש שהיא בושה להודות על טומאתה ותערים לפגל כדי להציל עצמה ממיתה עי"כ אבל על עבירה גרידא בלי תועלת לה כלל הרי היא מוחזקת בכשרות ככל ישראל ואין לחוש ע"ז כלל וכלל וא"כ תו יש לנו להחזיק וודאי שלא תחשב ושלא חישבה ושוב הרי וודאי לא טימאנו לתרומה ולא לשירי מנחה ושפיר הם נאכלין כדנן ולא הפסדנו כלום וכלום רק ששתינו עצה לשלא תוכל הסוטה לפסול את המנחה ע"י פיגולה ולא יותר ודו"ק היטב מאוד

וא"כ הרי י"ל דס"ל לראב"י כנ"ל דחישב שיאכלוהו טמאים היינו חישב על