גבורות שמונים עז

וראשונה באימורים דהם ניתר ודינם ג"כ שאם עלו לא ירדו וגם אחרי תפיסת הפיגול עדיין בם קדושה מפאת זה וכנ"ל וע"כ עדיין הוא בעלים של הקדושה שבם גם אחר תפיסת הפיגול וע"כ שפיר תופס בם פיגולו וכיון דתופס בם הפיגול ממילא כל הקרבן מתפגל דא"א לחלק וכנ"ל משא"כ במנחה דאין רק קומץ המתיר ושירים הנאכלין ע"כ אין לפיגול דבעלים במה לתפוס כלל דבשירים הנאכלין א"א לפיגול דבעלים לתפוס כיון דאינהו אפי' עלו ירדו דאינם חלק מזבח וא"כ הרי תופקע קדושתם ע"י הפיגול ושוב אינו בעלים שלהם ולכן שוב אין לו תפיסת פיגול בם ובקומץ המתיר הרי בעצם ליכא תפיסת פיגול דתפיסת פיגול בעצם הוא רק בניתר שבקרבן אלא דממילא מתפגל כל הקרבן וגם המתיר שבו וכנ"ל אבל שיהי' תפיסת הפיגול בעצם וראשונה בהמתיר זה א"א ודו"ק היטב מאוד

ודע כי אין לתפוס עלי דמדוע הוצרכתי לכ"ז דאחרי אשר הקדמתי דכל ענין בעלים מפגלין הוא רק מפאת שהם בעלים של הקדושה אשר בקרבן מפאת דהם הם שהולידו את הקדושה בהקדשם וא"כ בסוטה דהיא לא הקדישה כלל את המנחה רק הבעל הוא שמקדיש את המנחה א"כ הא בלא"ה בפשיטות אינה בעלים כלל ואין לה לפגל דז"א דלפי הקדמתנו זאת דכל ענין בעלים בהקדש היינו רק מה שהוא בעלים של הקדושה א"כ במנחת סוטה דקריי' קרא מנחתה וגילה קרא בזה דהיא ג"כ בעלים של המנחה וכמ"ש כבר כ"פ מתוס' סוטה (דף כ"ג ע"א) ד"ה כל א"כ ע"כ לומר דאחשבה קרא כאילו גם היא הקדישה את המנחה והולידה את הקדושה שבה דלולי זה הרי אין עוד ענין בעלים כלל בקרבן וזהו כל ענין הבעלים מה שהוא בעלים של הקדושה וא"כ בסוטה נמי דקריי' קרא גם לסוטה בעלים ע"כ דגם היא בעלים של הקדושה אף שלא הקדישה היא את המנחה וז"פ

ודע כי אין לתפוס עלינו עוד במה שכתבנו דע"י שיחול הפיגול ותופקע קדושת הקרבן הנה לא יהיו הבעלים בעלים עוד כיון דהוא רק בעלים של הקדושה והנה אין להקשות ע"ז דאדרבה אם תופקע הקדושה ויעשה הקרבן חולין ע' היטב מהרש"א שלהי האיש מקדש א"כ אדרבה הרי יהי' של הבעלים ממש דמה שאינו שלו ממש הרי הוא רק כ"ז שהוא קודש והוא של גבוה ולכן אינו של הבעלים משא"כ אם תופקע הקדושה ולא יהי' עוד של גבוה שוב הרי ראוי שיהי' שלו דגם ז"א דנהי דבהפקע הקדושה ע"י הפסול אינו עוד של גבוה מ"מ אין חוזר להיות של בעלים רק נעשה הפקר כמבואר ברש"י ע"ז (דף נ"ב ע"ב) ד"ה דכתיב ובאו בה פריצים וחללוה עשיה שמתבאר משם להדיא כן ועוד דהא אנן במנחת סוטה לענין פיגולה קיימינן מפאת זכות בעלים וא"כ אם תופסל המנחה ותעשה חולין אז אפי' תחזור להיות של בעלים וודאי הרי תחזור רק להיות של בעל הסוטה שהיתה שלו ממש קודם ההקדש דאל האשה אקני רחמנא חלק רק בההקדש מדקריי' קרא מנחתה אבל בשוב המנחה להיות חולין וודאי תשוב להיות רק של הבעל ולא שלה כלל ושפיר אין לה לפגל וכמובן וז"פ]

כג) עי"ל לפמ"ש כבר באות ל"ב ובשאר אותיות בארוכה דפיגול דבעלים הוא רק בזריקה וכנגדה במנחה רק בהקטרת הקומץ דכיון דאין הקרבן שלו רק של גבוה והוא רק בעלים של ההרצאה שבקרבן והרצאה הוא רק בזריקה לכן אין יכול לפגל רק בזריקה כענין דאין שינוי בעלים רק בזריקה וא"כ הרי אין חשש על מחשבת פיגול רק שתחשב הסוטה בשעת הקטרת הקומץ על אכילת השירים חוץ לזמנן ועל זה לכאורה הרי הי' עצה פשיטה לשרוף שירי המנחת סוטה לפני הקטרת הקומץ דאז בשעת הקטרת הקומץ לא יהי' לה שם עוד מציאות מחשבת פיגול כלל ועכ"ז המנחה כשירה שפיר לר' אליעזר במנחות א כ"ו ע"א) ובכ"ד דס"ל דיש קומץ אעפ"י שאין שירים וא"כ הרי תובדק הסוטה שפיר בהקטרת הקומץ ואולם הרי אסור