גבורות שמונים עו

שהוליד את האש לכן האש שלו וה"ל ממונו ממש [ויל"ע עור עדיין בזה בב"ק שם דמ"מ אף שהאש המתחדש שלו מ"מ הא יכול להפקיר גם האש המתחדש ויופטר ועש"ה בתוס' ואכ"מ] ויש לזה עוד קריין סגיאין דכל מוליד דבר הוא שלו וא"כ ה"נ איכות הקדושה אשר בהקרבן כיון שהוא הוא שהולידה הרי היא שלו והוי לי' בעלים דידה וזהו כל עיקר ענין בעלים שמצינו בקרבנות היינו דהוא בעלים של הקדושה שבקרבן מפאת הולידו אותה ודו"ק היטב מאוד כי הדברים עמוקים בס"ד

ולפי"ז נראה דכיון דענין הבעלים בקרבן היינו רק דהוא בעלים של הקדושה שבו ומפאת זה הוא דיכול לפגל הנה לכאורה אכתי תיקשי דמדוע יוכל לפגל הרי כיון שיתפגל הקרבן ויופסל הרי תופקע קדושתו מיני' כמבואר במהרש"א שלהי האיש מקדש דפסול הקודש מפקיע קדושתו ע"ש וא"כ הרי לא יהי' בעלים עוד כיון דזכות ממון אין לו בו ורק שהוא בעלים של הקדושה וא"כ כיון דע"י הפיגול עצמו תופקע הקדושה א"כ הרי הפיגול עצמו סותר ענין הבעלים שלו והרי אין מפגל רק מפאת היותו בעלים והרי ע"י הפיגול עצמו הוא מסתלק מהיותו בעלים וא"כ עדיין ראוי שלא יוכל לפגל וכמובן ואולם הרי כבר תמהו על מהרש"א הנ"ל ממשנה כריתות יש אוכל אכילה אחת וחייב עליו ד' חטאות ואשם אחד טמא שאכל חלב והוא נותר מן מוקדשין כו' הרי דגם בנותר יש קדושה למעול וחייבין עליו אשם מעילות

ואולם כבר כתבתי בזה בחידושי ונדבר מזה גם באחרונים דכוונת המהרש"א רק על דבר שאינו חלק מזבח דגם אם עלה ירד כמבואר בזבחים (דף מ"ג ע"ב) דבשר שלמים פיגול ונותר וטמא הואיל ואינו חלק מזבח גם אם עלה ירד משא"כ במשנה כריתות הנ"ל דאיירי בחלב דהוא חלק מזבח ודינו שאם עלה לא ירד לכן שפיר יש בו קדושה עדיין מכח זה והארכתי בזה במ"א ולפי"ז שוב שפיר בכח הבעלים לפגל בקרבן דנהי דהקרבן נפסל ע"י הפיגול ונפקע קדושתו ופוסק מלהיותו בעליו מ"מ הרי זהו רק בחלק הנאכל משא"כ בחלק המזבח היינו דם ואימורים הרי עדיין יהי' קדושה מפאת דאם עלו לא ירדו וא"כ הרי גם אחר חלות הפיגול הרי יהי' עדיין בעלים דידהו שפיר וע"כ שפיר תופס בהם פיגולו וכיון דהפיגול תופס בהם ממילא כל הקרבן הוא פיגול דאין פיגול בחצי קרבן וכיון דתופס הפיגול בחלק הקרבן. ממילא כולו פיגול עי"כ וכמובן וע' לעיל אות (ל"ה) בארוכה עש"ה ולפי י"ל דהא דאמר ראב"י דבעלים מפגלין הוא רק בקרבן בהמה משא"כ במנחה דס"ל לר' יוחי הגלילי ור"ע בזבחים (דף פ"ג ע"ב) דמנחה פסולה אפי' עלתה תרד א"כ י"ל דגם ראב"י ס"ל כן וא"כ במנחה שוב שפיר אין לבעלים כח לפגל כלל וכמובן וא"כ הא לק"מ ממנחת סוטה

והנה עד"ז יש לי לומר עוד מטעם אחר דלא שייך הך דבעלים מפגלין במנחה וזה דתפיסת פיגול הרי עיקרו רק בחלק הניתר של הקרבן ולא בחלק המתיר שבו ע' זבחים (דף מ"ב ע"ב) ואלו דברים שאין חייבין עליהם משום פיגול הקומץ והקטורת כו' וברש"י ד"ה הקומץ שאין הפיגול חל אלא על דבר שיש לו מתירין אחרים והקומץ אין אחר מתירו כי הוא מתיר את המנחה כו' עכ"ל הרי דחלות ענין הפיגול איננו במתיר רק בניתר וע"ש (דף מ"ד ע"א) בגמ' ועכ"ז צ"ל דע"י שחל הפיגול ועל חלק הניתר שבקרבן ממילא כל הקרבן מתפגל דא"א לחלק הקרבן וכנ"ל וע"כ כל הקרבן יש בו פסול פיגול וגם הקומץ הוא פיגול אלא דכשעולה הקומץ למזבח פקע פיגולו ממנו ע"ש (דף מ"ד ע"א) בגמ' [ועכ"ז ענין הפיגול הנמשך גם על המתיר הוא קלוש שהרי אין חייבין כרת על אכילתו ויש אריכות דברים בזה בכל הסוגי' שם ובתוס' שם (דף מ"ב ע"ב) ד"ה הקומץ ועוד בכ"ד ואכ"מ]

וע"כ נראה דשייך פיגול לבעלים רק בקרבן בהמה דבו יוכל לתפוס פיגולו בעצם