גבורות שמונים עה

דכיון דיש להעכו"ם ענין בעלים בממונו שממונו שלו לכן יכול להקנותו לגבוה ונעשה של גבוה אבל קדושה אין בו שאין בכח העכו"ם לתת קדושה על דבר ולכן אין בו קדושה למעול ואין קדושה רק בקרבן ישראל דישראל יש בכחו לשום ולחדש קדושה על החפץ ובהקדישו אותו לגבוה יש בהקדישו פי שנים א' מה שנותן זכות בעלים שלו לגבוה הייני מה שהוא מקנה אותו לגבוה ב' מה שמשים קדושה עליו באומרו ה"ז הקדש או ה"ז עולה וכל כיוצא בזה ועיין מה שהארכנו בזה באתוון דאורייתא כלל ג'

וע"כ נראה דנהי דמה שהקרבן הוא קנין גבוה אין בזה לבעלים עוד דבר ואף שבא הדבר הזה על ידו דע"י שהקנה אותו לגבוה הנה הוא של גבוה מ"מ א"א להיות לו בזה דבר דלא שייך שיהי' בעלים של ענין היותו של גבוה ואדרבה הרי נתן זכות הבעלים שלו לגבוה ואיננו בעליו עוד מ"מ בענין הקדושה אשר בקרבן דזהו דבר בפ"ע שיש קדושה בבהמה זו והקדושה שבה הבעלים שהקדישו הוא שהולידו אותה שבאומרו ה"ז הקדש חידש והשים קדושה על החפץ וע"כ נראה דהוא שפיר בעלים של ענין הקדושה אשר בקרבן כיון שהוא הוא שהוליד את הקדושה ולכן הוא בעלים גמורים של הקדושה ואין זה ענין בעלים של דין ממון רק ענין בעלים של דבר איכותי היינו דאיכות הקדושה אשר בהקרבן הוא הבעלים שלה מפאת שהוא הוא אשר הוליד את מציאותה

ועיין רש"י גיטין (דף כ"ב ע"א) אהך דשתי גנות זו ע"ג זו וירק בנתיים ר"מ אומר של עליון ר' יהודה אומר של תחתון כו' א"ר יהודה מה אם ירצה התחתון למלאות את גנתו עפר אין כאן ירק וברש"י והואיל ובידו למחות וגורם לירק הזה זוכה בה עכ"ל הרי דאפי' גורם למציאות דבר הוא שלו וכ"ש המחדשו ומולידו לגמרי שהוא שלו [ובכתבי אגדה שלנו ביארנו בזה דרשתם ז"ל עה"כ וברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ דדרשו ז"ל דאברהם הקנה להקב"ה שמים וארץ ומשמע שטחיות הדברים דשמים וארץ היו של אברהם והקנה אותם כביכול להקב"ה וכתבנו הסברת הדבר עפ"י דרשתם ז"ל עה"כ אלה תולדות השמים והארץ בהבראם באברהם היינו שבשביל אברהם הוא שנבראו שמים וארץ וא"כ נמצא שהי' הוא הגורם למציאות שמים וארץ אחרי שרק בשבילו נבראו וא"כ הרי זכה בהם ונעשו שלו משום זה וכרש"י גיטין הנ"ל דגורם למציאות דבר זוכה בו וע"כ חזר והקנה אותם כביכול להקב"ה וזהו ענין שהקנהו אברהם להקב"ה שמים וארץ] ובש"ס ב"ק (דף נ' ע"א) דמאי דכתי' בעל הבור ישלם בבור ברה"ר הכוונה בעל התקלה היינו דענין בעלים ממש הא אין לו כיון שהבור ברה"ר ואיננו שלו ואך איכות ענין התקלה אשר בהבור שאפשר שיוזק בו אדם יען הוא שהוליד את האיכות ההוא ע"י חפרו את הבור הוי לי' מש"ה בעלים של האיכות ההוא ונקרא בעל התקלה וזהו שקראו הכתוב בעל הבור דכיון שהוא הוליד את התקלה הוי לי' בעלים דידה

וע"ע תוס' מנחות (דף צ"ב ע"ב) ד"ה הא דכתבו לענין סמיכת ב"ד על פר העלם דבר של ציבור דמשמע שם דחשיבא סמיכה בבעלים וז"ל והא דחשיבי זקנים בעלים אעפ"י דיש פר ושעיר לב"ד בפני עצמן (ואין מתכפרין באותו של ציבור) כיון על ידיהן נעשה החטא (ע"י הוראתם) קרי להו בעלים עכ"ל והוא ג"כ סברא הנ"ל דמי שנתחדש ונולד על ידו דבר הוא בעלים של הדבר ההוא וע"ע בב"ק (דף כ"ב ע"א) ר"ל אמר אשו משום ממונו והרי גם המדליק גדישו של חבירו באשו ג"כ חייב ע"ש בתוס' וע"כ דהאש המתחדש בהגדיש כיון דהוא הוא המחדשו שע"י שהצית את הגדיש הוא מתחיל לבעור ומתחדש בו אש בכל חטה וחטה ממנו עד שנשרף כולו וא"כ האש המתחדש בכל חטה וחטה מן הגדיש ושורפה הרי הוא הוא שחידשו והולידו במעשה הצתתו דרק ההצתה היתה באש של חבירו אבל האש המתחדש בכל חטה וחטה ושורפתה הרי הוא שהולידו ע"י מעשה ההצתה וע"כ כיון שהוא הוא