גבורות שמונים עד

ראיית התב"ש מהך דחישב שיאכלוהו טמאים מוכרחת וי"ל באמת דלא מהני מחשבת פיגול כלל על אחר היכא דשייך כל כמיני' דלא ישמע לו לאכול נותר ויש להאריך בזה הרבה מאוד ואכ"מ

ובעיקר קושית התב"ש יש ג"כ לדון דלענ"ד אין כאן קושי' כלל לכאורה דנראה פשוט לכאורה דרק בהך דר' יהודה בזבחים (דף ל"ו ע"א) דאזלי' שם בסברא דפסול מחשבת הינוח כו' לאי מקרא הוא והוא רק מסברא גרידא דכיון דאילו הניחו למחר פסול חישב להניחו למחר ג"כ פסול והיינו דמחשבינן למחשבה כמעשה דכיון דאילו הי' נעשה כמחשבתו הי' פסול לכן גם המחשבה לבד דיינינן לה כאילו נעשה כן ופוסלת המחשבה לבד וע"כ שפיר א"א שתוחשב מחשבתו לעשות כנעשה רק היכא דבידו לעשות כן ואז דיינינן למחשבה כאילו הי' נעשה כיון דבידו לעשות משא"כ בחישב שיקריבוהו ערלים וטמאים דכל כמיני ולא ישמעו לו אין ראוי למחשבה שתיחשב כמעשה כיון דאין בידו לעשות את המעשה ההוא ולא עוד אלא שוודאי לא תעשה המעשה דהא יש להאחרים חוקת כשרות דוודאי לא ישמעו לו ולכן שפיר לא חשוב כנעשה ושפיר אין פוסל משא"כ מחשבת חוץ לזמנו דמפגלת מגזה"כ ואין הפיגול מפאת שנידונית המחשבה כמעשה דהא אפי' הי' נעשה כמחשבתו שהי' נשאר כזית בשר מן הקרבן והי' נאכל חוץ לזמנו ג"כ אין הקרבן אפי' נפסל בכך ואילו ע"י המחשבת אכילת חוץ לזמנו נעשה פיגול ויותר מזה דאפי' חישב לאכול כזית בב' בני אדם הוי פיגול אע"ג דאילו הי' נעשה כן לא הי' נעשה מעשה אכילה כלל חוץ לזמנו כיון דכל אחד אוכל רק חצי זית וחצי זית לאו אכילה היא ורק בתר מחשבה אזלינן וכיון דבמחשבה איכא שיעורא הוי פיגול וכלשון הגמ' זבחים (דף ל"א ע"א) הנ"ל וא"כ ה"נ במחשב על אחר שיאכל כזית חוץ לזמנו מה בכך שהאחר לא ישמע לו ולא והי' נעשה המעשה סוף סוף הרי היתה שם מחשבת אכילת חוץ לזמנו והרי אין הפסול מפאת דמחשבינן ליה כאילו הי' נעשה כן שיוצרך שישמע לו דלולי זה א"א לדונו כנעשה רק המחשבה בעצמותה פוסלת ומחשבה הא הוי שפיר והרי במחשבה לאכול כזית בב' בני אדם ג"כ הרי לא הי' נעשה המעשה של ענין הפיגול היינו אכילת חוץ לזמנו כיון דחצי זית לאו אכילה הוא ומה לי אם לא הי' נעשה המעשה כלל מפאת שהאחר לא ישמע לו או אם הי' נעשה מעשה שהיא מעשה אחרת גרידא ואיננה מעשה אכילת חוץ לזמנו כיון דחצי זית לאו אכילה היא ועל כרחך דהמחשבה לבד בה כל ענין הפיגול וכיון דבמחשבה הוי מחשבת אכילה חוץ לזמנו שפיר הוי פיגול וא"כ ה"ה בחושב שיאכל אחר חוץ לזמנו שפיר הוי פיגול ג"כ כיון דהיתה שם מחשבת אכילת חוץ לזמנו ואף שהאחר לא ישמע לו וז"פ מאוד לענ"ד ויש להאריך הרבה בכ"ז ואכ"מ

] נב) עי"ל [וכוונתנו עתה ובכל האופנים הבאים כמו באופן הקדום היינו כפי מה שמובנים דברי ראב"י כפי שטחיותן דהכוונה על פיגול ממש כפשטא דלישנא דבעלים מפגלין וע' רש"י סנהדרין (דף מ"ב ע"ב) ד"ה פיגול] דכבר כתבתי כ"פ דצריך להבין הך דבעלים מפגלין דבמה הוא בעלים בקרבן הרי הקרבן של גבוה ואיננו שלו כלל ומדוע יוכל לפגל מפאת ענין בעלים ומה ענין בעלים יש לו בו אחרי שאינו שלו וכבר הרביתי בזה באופנים הקודמים

ונראה עוד בזה דהנה בקרבן וכן בכל הקרש יש ב' עניינים א' ענין הקנין מה שהוא של גבוה ב' ענין הקדושה מה שיש בו קדושה או קדושת דמים או קדוה"ג דב' אילו הדברים דנו האחרונים וכן אני בעניי בכמה דוכתי די"ל דהם דברים שונים ונפרדים ואין האחד מכח השני דיתכן להיות קנין גבוה ואין בו קדושה דמה"ט הקדיש בור ונתמלא מים אין מועלין במים דאף דהמים נקנין לגבוה מטעם חצר מ"מ אין בם קדושה כיון שלא הוקדשו ע"י ישראל וכן בקדשי עכו"ם אין מועלים מה"ט דאין בם רק קנין גבוה