גבורות שמונים עא

מפאת הטומאה אשר בהטמא ההוא ואילו יחשב על עצמו שיטמא את עצמו ויקריב בעצמו בטומאה הרי יהי' הפסול מפאת טומאה אחרת אשר בו בעצמו ואילו על אותה הטומאה אשר חישב עלי' שהוא הסבה הפוסלת היינו טומאת האחר בה הרי שייך כל כמיני' דאותו האחר הרי לא ישמע לו, משא"כ באכילת חוץ לזמנו דאין החסרון מפאת האדם האוכל רק מפאת הקודש הנאכל שהוא נאכל חוץ לזמנו והרי אפשר לו להיות נאכל ממנו כמו מאחר והסבה הפוסלת היא אותה בעינה באכילת עצמו כאשר באכילת אחר וע"כ שייך שפיר סברא דכיון דאפשר לו להיות נאכל ממנו בעצמו כמו מאחר ועל עצמו הרי אפשר לו לחשב לכן מהני גם כן מחשבתו על אחר ודו"ק היטב מאוד]

ולפי"ז עכ"פ במחשבת אכילת חוץ לזמנו על אחר היכא דאם יחשב על עצמו לא יה' פיגול שוב גם על אחר לא מהני המחשבה דשוב הדרינן לסברא דכל כמיני' דהרי האחר לא ישמע לו לאכול נותר וה"ל איפוא כמו שיקריבוהו ערלים דלא מהני המחשבה מפאת סברא דכל כמיני' כיון דאין לו מחשבה זאת על עצמו וכדברי התב"ש

וא"כ אחרי אשר הקדמנו דאם תחשב הסוטה לאכול בעצמה את השירי מנחה חוץ לזמנן לא יועיל מחשבתה שוב גם אם תחשב על הכהנים שהם יאכלו שירי המנחה חוץ לזמנן הרי ג"כ לא יועיל מחשבתה מטעמא דכל כמינה דהכהנים הרי לא ישמעו לה וא"כ שוב שפיר אין לסוטה מחשבת פיגול כלל במנחתה לא על עצמה ולא על אחר ולק"מ ולא שייך הך דבעלים מפגלין לפי זה רק במחשב בשעת זריקה על שפיכת שירי הדם למחר או הקטרת אימורים למחר בין מחשב על עצמו ובין על אחר דיש לו מחשבה זאת שפיר גם על עצמו כיון דהוי על חלק מזבח למזבח ולכן ממילא יש לו המחשבה גם על אחר ורק על אכילה יש לו מחשבה שפיר בקק"ל דיכול לחשב ג"כ מחשבת אכילת חוץ לזמנו על עצמו משא"כ בק"ק הנאכלים לכהנים ואכילתם אכילת גבוה אזי אם הבעלים של הקרבן הוא זר ואין לו מחשבת האכילה על עצמו כיון דאכילתו אכילה הדיוטית דאין הגבוה נותן לו וה"ל כמחשב מאכילת מזבח לאדם וכנ"ל אזי אין לו מחשבת האכילה גם על אחר וכנ"ל וא"כ ה"נ במנחת סוטה אין לבעלים מחשבת פיגול כלל ואפי' לבעל אם הוא זר כיון דאפשר לו לחשב רק בהקטרה על אכילת השירים וזה הרי אין לו כיון דאין לו מחשבה זאת על עצמו וכנ"ל וא"כ הסוטה דהיא תמיד זרה לאכילה ואפי' אם היא כהנת דק"ק אין נאכלים רק לזכרי כהונה לכן שפיר אין לה מחשבת פיגול כלל במנחת סוטה וכנ"ל ודו"ק כי הדברים נכבדים ומחודדים בס"ד

[ודע כי מה שכתבנו דאם תחשב הסוטה על עצמה שתאכל היא עצמה את השירי מנחה חוץ לזמנן לא תיהני מחשבתה מפאת דהיא זרה ואין הגבוה מזכה אותה באכילה וה"ל אכילתה אכילה הדיוטית וה"ל כמחשב מאכילת מזבח לאדם וכנ"ל הנה אין סתירה ע"ז מהא דא"ר ינאי בזבחים (דף ל"א ע"א) דאם חישב שיאכלוהו כלבים למחר הוי פיגול ואף דאין הקודש ניתן לכלבים והוי אכילת הכלבים אכילה גרידא לא אכילת גבוה ואם כן הא ה"ל גם כן מחשבה מאכילת גבוה לאכילה הדיוטית וכן תיקשי מהך מימרא דרבינא בר סילא בזבחים (דף ל"ו ע"ב) דחישב שיאכלוהו טמאים למחר הוי פיגול דהא אין הקודש ניתן רק לטהורים וה"ל אכילת הטמא אכילה הדיוטית דז"א די"ל כוונת ר' ינאי ורבינא כו' אקק"ל לתוס' ב"ק (דף י"ב ע"ב) ד"ה ומחיים דבקק"ל לא אמרי' דבעלים משלחן גבוה קזכי ע"ש והוי גם אכילת הבעלים אכילה הדיוטית ושוב שפיר יכול לחשב בה גם אאכילת כלבים וטמאים ולא הוי מחשבה מאכילת גבוה לאכילה הדיוטות וכן י"ל דאמוראי הנ"ל אזלי אליבא דר' יהודה דלית לי' כלל סברא דמשלחן גבוה קזכי גם בכהנים דהא ס"ל בקידושין (דף נ"ב ע"ב) דהמקדש בחלקו מקודשת עש"ה כל הסוגיא משא"כ לפי מה דקיי"ל דכהנים משלחן גבוה קזכי והוי אכילת הכהנים בק"ק אכילת גבוה ע"כ שפיר כנים דברינו דאם תחשב הסוטה לאכול היא