גבורות שמונים ע

דאיסור הח"ש רק מסברא דחזי' כו' ע"כ לר' אשי דלית לי' סברא דחזי' כו' שפיר ח"ש מותר מה"ת] וע"כ שפיר איבעי לי' לר' אשי בחישב לאכול כזית בשני בני אדם וכוונת האיבעי' הוא לפי דין התורה בעצם דח"ש מותר מה"ת ולא שייך כל כמיני' כיון דכל אחד יאכל רק חצי זית דמותר לו מה"ת ואף דלפי מה דאסרו חכמים עתה ח"ש נראה דשייכא שפיר סברא דכל כמיני' דוודאי לא ישמע לו האחר לעבור אפי' על איסור דרבנן ואין ראוי למחשבתו להועיל גם מה"ת דלא הוי מחשבה מפאת סברא דכל כמיני' כיון דמפאת הדרבנן עכ"פ לא ישמע לו מ"מ י"ל דאיבעי' דר' אשי איננה על עתה שאסרו כבר חכמים ח"ש רק האיבעי' הוא לפי דין התורה בעצם טרם שאסרו חכמים ח"ש אי הוי פיגול בכה"ג או לא וגם להה"מ פ"א מאישות דליכא חוקת כשרות אדרבנן אולי לא שייכא הך סברא דכל כמיני' רק בדאורייתא דוודאי לא ישמע לו משא"כ בדרבנן דליכא חזקת כשרות ואולי ירשיע לשמוע לו י"ל דהוי מחשבה וע"כ מהך (דדף ל"א) ליכא ראי' וע"כ הוכרח התב"ש להביא גמ' המאוחרת (דדף ל"ו) הנ"ל דאמר דחישב שיאכלוהו טמאים למחר הוי פיגול ואין כוונת התב"ש באמת להקשות רק מפאת הטומאה דלא ישמע לו לאכול בטומאה רק דבלאה"נ לא ישמע לו לאכול נותר וקושי' זו תיקשי באמת על כל מחשבת אכילת חוץ לזמנו על אחר ורק לפי שאין מפורש דמהני מחשבת אכילת חוץ לזמנו על אחר רק בגמ' זו דחישב שיאכלוהו טמאים למחר דמהך (דדף ל"א) חישב לאכול כזית בשני בני אדם הא ליכא ראי' וכנ"ל וע"כ הביא התב"ש רק גמ' זו דחישב שיאכלוהו טמאים למחר. כן יש להליץ בעד התב"ש ז"ל על דרך גברא רבה א מילתא כו']

ועכ"פ נתבאר דקושית התב"ש הרי תיקשי על כל מחשבת אכילת חוץ לזמנו על אחר דאין לה להועיל מטעמא דכל כמיני' וצריך לבא לתי' התב"ש ז"ל דרק בחישב שיקריבוהו ערלים דא"א לו לחשב מחשבה זאת על עצמו הוא דלא הוי מחשבה על אחר מטעמא דכל כמיני' דהאחר הרי לא ישמע לו משא"כ במחשבת אכילת חוץ לזמנו דיכול לחשב המחשבה על עצמו שהוא עצמו יאכל חוץ לזמנו לכן מגו דמהני המחשבה על עצמו מהני נמי על אחר

[ולענ"ד יש להוסיף עוד בזה על דברי התב"ש ז"ל במאי דנראה מדבריו דשייך חילוק דידי' רק בחישב שיקריבוהו ערלים אבל לא בחישב שיקריבוהו טמאים והטעם נראה כנ"ל דערלות א"א לו לחשב על עצמו שהרי אינו ערל משא"כ שיקריבוהו טמאים יכול לחשב המחשבה גם על עצמו אפי' הוא טהור בשעת מחשבה דהא אפשר לו לחשב שיטמא את עצמו בעתיד ויקריב בטומאה ואולם לענ"ד י"ל דגם בחישב שיקריבוהו טמאים שפיר אמרי' ג"כ סברא דכל כמיני' ולא מהני בזה סברא דמגו לומר דמגו דיכול לחשב על עצמו כו' כיון דהפסול כאן מפאת החסרון אשר בהמקריב שהוא טמא וע"כ לא אמרי' מגו בזה דמגו דיכול לחשב על עצמו שיהי' הוא בעל חסרון זה ויקריב בחסרון זה יוכל לחשב גם על אחר שיש לו חסרון זה דלא אמרי' מגו כזה מגברא לגברא וע' אתוון דאורייתא כלל י'] ושפיר כאשר מחשב על אחר אין נפסל ע"י המחשבה דאמרי' דאדרבה הרי מי שהוא בעל חסרון זה הרי לא ישמע לו להקריב מפאת החסרון ההוא דאסור לערל וטמא להקריב ולא דמי למחשבת אכילת חוץ לזמנו שהפסול אך מפאת החסרון אשר בהקודש עצמו שיצא מזמנו ואין הפסול מפאת האדם האוכל רק מפאת הקודש הנאכל שהוא נאכל חוץ לזמנו ולא אגידא המחשבה באוכל רק בנאכל ע"כ בזה שפיר שייך מגו לומר דמגו דיכול לחשב שיהי' הקודש נאכל ממנו בעצמו חוץ לזמנו יכול ג"כ לחשב שיהי' נאכל מאחר ושפיר מהני המחשבה ודו"ק היטב מאוד כי הוא חילוק דק וביותר ביאור עוד דבטומאה אם יטמא את עצמו הרי טומאה אחרת היא וע"כ לא שייך לומר דמגו דיכול לחשב על עצמו תיהני מחשבתו גם על אחר דאין זה מגו דהרי הוא מחשב על טמא שיפסול