גבורות שמונים סט

במחשבתה כלום אומר כי לפי"ז גם אם תחשב שיאכלו הכהנים שירי המנחה חוץ לזמנן ג"כ אין במחשבתה כלום וזה לפי המבואר בתבואות שור סי' ד' סקי"ג וז"ל לכאורה הי' נראה לומר דדווקא ע"מ שיזרוק העכו"ם (שוחט ע"מ שיזרוק העכו"ם הדם לע"ז) ה"ל מחשבה דמה לי חושב לזרוק בעצמו ומה לי חושב שהעכו"ם יהי' שלוחו לזרוק דוודאי העכו"ם ישמע לו דניחא ני בהכי אבל מחשב שהישראל יזרוק הרי לא ישמע לו ואין זה מחשבה וראי' ממ"ש בזבחים (דף ל"ו) לחד לישנא דטעמא דחישב שיאכלוהו טמאים וערלים לא הוי מחשבה משום דלאו כל כמיני' פירש"י ז"ל הכהנים טמאים לא ישמעו לו הילכך אין מחשבתו מחשבה בדבר בתלוי באחרים עכ"ל אמנם בעמוד ב' שם אמרי' אי חישב שיאכלוהו טמאים או ערלים למחר ה"ל פיגול וכן הוא במיימוני ה' פסולי המוקדשין שמע מיני' דלא קאי האי לישנא דכל כמיני' אי נמי דבמסקנא לא אמרי' כל כמיני' כ"א אחישב שיקריבוהו ערלים דלאו בידו לפסלו בהא אם האחרים לא ישמעו לו אבל שיקריבוהו ערלים למחר דהפסול משום חוץ לזמנו לא מקרי תלוי באחרים כיון שאם לא ישמעו לו יכול הוא בעצמו לעשותו וא"כ בנידון דידן הרי בידו לזרוק בעצמו לע"ז ולכן אפי' חישב שיזרוק חבירו ישראל ה"ל מחשבה עכ"ל התב"ש ז"ל

והנה מאי דקשיא לי' רק מהך דזבחים (דף ל"ו ע"ב) דאמר דחישב שיאכלוהו טמאים למחר ה"ל פיגול (ומה שהעתיק התב"ש לשון הגמ' חישב שיאכלוהו טמאים או ערלים למחר הנה בגמ' כתוב רק טמאים לחוד ולא ערלים] דמדוע הוי פיגול נימא כל כמיני' דהא הטמאים לא ישמעו לו לאכול קדשים בטומאת עצמן כי היכא דאמרי' שם בעמוד א' לר' יהודה דס"ל דמחשבת הינוח היינו חישב להניח את דמו למחר כו' פוסלת ואמר שם דטעמא דר' יהודה סברא הוא דתניא אמר להם ר' יהודה אי אתם מודים שאם הניחו למחר שהוא פסול אף חישב להניחו למחר פסול וע"ז פריך דא"כ חישב שיקריבוהו טמאים או ערלים נמי ליפסול ומשני כל כמיני' שהרי הטמאים והערלים לא ישמעו לו להקריב בטומאה ובערלות וא"כ ה"נ בחישב שיאכלוהו טמאים למחר מדוע הוי פיגול נימא נמי כל כמיני' שהרי הטמאים לא ישמעו לו לאכול קדשים בטומאת הגוף והנה קושית התב"ש הזאת הרי תסוב באמת על כל מחשבת פיגול שאם הכהן העובד מחשב על אחר שיאכל אחר את הקודש חוץ לזמנו לא יהי' פיגול מטעמא דכל כמיני' שהרי האחר לא ישמע לו לאכול נותר וא"ל דאה"נ דלא הוי מחשבת פיגול רק כשכהן העובד מחשב על עצמו שיאכל הוא חוץ לזמנו דז"א דהרי מבואר להדיא בזבחים (דף ל"א ע"א) בעי ר' אשי חישב לאכול כזית בשני בני אדם מהו בתר מחשבה אזלינן דאיכא שיעורא או בתר אוכלין אזלינן וליכא שיעורא (דהוי רק חצי זית לכל אחד) ופשיט שם דהוי פיגול ע"ש ומבואר דגם מחשב על אחר הוי מחשבה דהא חישב לאכול כזית בשני בני אדם הוי המחשבה בהכרח גם על אחר לא על עצמו לבד ומצטרפת מחשבתו על אחר לפגל ומבואר להדיא דגם מחשבה על אחר מפגלת

[וזו פליאה עצומה על התב"ש ז"ל דהביא מהך (דדף ל"ו ע"ב) דאמר דחישב שיאכלוהו טמאים למחר הוי פיגול ולא הביא גמ' הקדומה הנ"ל (בדף ל"א ע"א) דאמר דהוי פיגול במחשב על אחר דבכל מחשב על אחר לאכול חוץ לזמנו הרי שייכא סברא זאת דכל כמיני' וי"ל דמהך (דדף ל"א) אין ראי' כיון דר' אשי הוא בעל האיבעי' וא"כ לפי המבואר בגיטין (ד' כ' ע"א) שלחו מתם כתבו על איסורי הנאה כשר א"ר אשי אף אנן נמי תנינא על העלה של זית ודחי הש"ס דילמא שאני עלה של זית דחזיא לאצטרופי וא"כ לר' אשי דלית לי' סברא דחזיא לאצטרופי נראה דח"ש מותר מה"ת לדידי' כיון דאיסורו לר' יוחנן רק מסברא דחזיא לאיצטרופי (וכבר העירו בזה והך דחולין (דף צ"ח ע"א) ועוד הא"ר יוחנן כו' כבר כתבו דהוא רק בחלב דכתי' קרא דכל חלב משא"כ בשאר איסורין