גבורות שמונים ז

ע"כ נהי דבמקדש ניטל מהם ענין ההקרבה בפועל מעשיי ונמסר לכהנים עכ"ז מיסתבר לי' לראב"י לומר דלא לגמרי ניטל מהם שלא תתייחס להם עוד ענין ההקרבה כלל וכלל ורק הכהן הוא עדיין שלוחם וגם שליח דרחמנא וכתוס' קידושין (דף כ"ג ע"ב) ד"ה דאמר דרק אילו הי' הכהנים שלוחי דידן לבד שייך מי איכא מידי דאנן לא מצינן למיעבד ושלוחייהו דידן מצי עבדי משא"כ אם הם שלוחי דרחמנא וגם שלוחי דידן ליתא לסברא הנ"ל עש"ה דכתבו כן בחד שינויא וא"כ שפיר י"ל דראב"י הכי ס"ל דכהנים הם שלוחי דרחמנא וגם שלוחי דידן וא"כ גם הבעלים משתתפים במעשה ההקרבה ומאי דמיסתבר לי' לומר כן היינו משום דקודם שנאסרו הבמות הרי היתה ההקרבה בבעלים לגמרי ע"כ אף שבמקדש ניטלה מהם מ"מ מסתיין לומר דניטל מהם רק פועל המעשיי של ההקרבה אבל לא שלא יהי' להם עוד שום השתתפות בה וכיון דשיהי' הכהן שליחם וגם שליח דרחמנא זה שפיר יוכל להיות גם במקדש לכן מיסתבר לן לומר דהוא כן באמת ולכן עדיין שפיר הבעלים חשובים מקריב מפאת היות הכהן המקריב שלוחם ג"כ ומש"ה מהני מחשבתם

ולפי"ז נראה לפי המבואר בירושלמי מגינה פ"א הי"א דאין אשה בבמה ופירשנו הכוונה במ"א דאשה פסולה להקריב גם בבמה דענין הכשר במה הוא רק עפ"י המבואר במכילתא בתחלתה ועוד בכמה דוכתי דמתחלה היו כל ישראל ראויים לכהונה וכיון שנבחר אהרן ניטלה הכהונה מהם וניתנה לאהרן וזרעו ע"ש הרי דהי' ענין כהונה באמת גם בישראלים ורק דמשנבחר אהרן כו' וא"כ כיון דאהרן נבחר רק במקדש ואילו בבמה עדיין א"צ זרע אהרן א"כ בבמה הרי לא ניטלה הכהונה מישראל מעולם וזהו ענין הכשר זר בבמה לא מפאת שא"צ כהן בבמה רק מפאת שבבמה גם הזר חשיב כהן וכנ"ל וזה טעם הירושלמי הנ"ל דאמר דאין אשה בבמה וזה וכיון דטעם הכשר ישראלים בבמה רק מפאת דגם הם חשובים כהנים א"כ כיון דבכהנים ממש נמי הא חזינן דנשים פסולות וכדדרשי' בני אהרן ולא בנות אהרן לכן גם נשים ישראליות לו יהא דחשובות כהנות ג"כ הרי פסולות ולכן שפיר אשה פסולה להקריב גם בבמה והארכתי בזה במ"א מאוד [ומ"ש ברש"י זבחים (דף קי"ח ע"א) ד"ה זר בשם הת"כ דאפי' עבד כשר בבמה תירצנו זה שם בארוכה ואכ"מ] ולפי"ז נמצא דלא מצינו כלל ענין הקרבה באשה בשום פעם כיון דגם בבמה אינה מקרבת וא"כ בקרבן אשה וודאי דאין לנו לומר כלל דהכהן הוא שליח שלה דמהיכי תיתי לן לומר כן אחרי שהכהן הוא העושה המעשה ומאין הרגלים לנו לומר דהוא שליח של האשה ושהיא משתתפת ג"כ במעשה ההקרבה אחרי דלא מצינו כלל המעשה ההוא באשה בשום פעם וכמובן וא"כ הא דאמר ראב"י דבעלים מפגלין הוא רק בקרבן איש אבל לא בקרבן אשה וא"כ לק"מ מסוטה ודו"ק היטב

ז) עי"ל עפיד"ז בפשיטות טפי דאפי' נימא דגם אשה כשירה בבמה מ"מ כיון דמה שאנו מייחסים ההקרבה גם לבעלים הרי הוא רק עבור מה שמצינו ענין הקרבה בבעלים בבמה וא"כ י"ל דהתייחסות ההקרבה לבעלים הוא רק בקרבנות הקריבים בבמה וע"כ כיון דמצינו הקרבה בבעלים בקרבנות אלו בבמה לכן גם במקדש מתייחסת להם ההקרבה בצד מה היינו דהכהן הוא גם שליח שלהם וכנ"ל משא"כ מנחת סוטה דהיא מנחת חובה ואינה קריבה בבמה ואפי' מנחת נדבה יש מ"ד בזבחים (דף קי"ג ע"א) ועוד בכמה דוכתי דאין מנחה בבמה וא"כ כיון דאין קרבן זה קרב בבמה לכן שפיר אין ההקרבה מתייחסת בה לבעלים כלל ושפיר אין הסוטה יכולה לפגל אפילו לראב"י. ועיין זבחים (דף ס"ט ע"א) דמבואר שם דעבודת זר אם עלתה לא תרד מפאת דזר כשר בבמה משא"כ קמיצת זר אם עלתה תרד משום דקמיצה היא במנחה ואין מנחה בבמה ע"ש והוא ממש סברא הנ"ל דנהי דזר פסול לעבודה מ"מ עדיין יש בו