גבורות שמונים ו

בפועל הרי באמת אינו בעלים עוד כיין דאין לו בו כפרה משא"כ אם לא יחול ויש לו בו כפרה הרי שפיר הוא בעלים וע"כ שפיר אמרינן דכיון דאילו לא יחול הרי הוא בעלים לכן שפיר הוא חל משא"כ במזיד דביטל זכותו בעצמו בידיעה שפיר אינו בעלים כלל אפי' אינו חל אחרי שביטל זכותו בעצמו ועשאו כאפס ולכן שפיר נשאר כך דאין פיגולו חל ועכ"ז הוא אינו בעלים עוד והוא ממש כמו בהך דנדרים דאין האיסור שלו חל ועכ"ז הוא אינו בעלים עוד מטעם כזה ממש וכנ"ל ודו"ק היטב מאוד]

ולפי"ז נתיישבה מאיליה הקושיא הקדימה דאה"נ דאם תפגל בטעות דלא תדע שהמנחה נפסלת בכך שפיר יועיל פיגולה והקושיא הרי רק דיכולה כל סוטה לעשות כן בזדון לפגל המנחה כדי לפוסלה ולא יבדקוה המים וזה הא לק"מ דאם תדע שהמנחה נפסלת בכך ותבוא לפוסלה בזדון הרי לא יועיל פיגולה כלל וכנ"ל

ד) עי"ל דהא דבעלים מפגלין הוא רק בקדשים קלים וכמ"ש באות א' ולא כמ"ש שם דהוא רק אליבא דריה"ג כו' רק נראה מטעם אחר דהוא רק בקק"ל ואליבא דכ"ע אפי למ"ד דאינן ממון בעלים וזה דהך דבעלים מפגלין באמת הרי צריך הבנה דמה ענין מחשבת בעלים לפגל אחרי שהם אינם מקריבים כלל וע"כ נראה די"ל דענין בעלים מפגלין הוא כהך דר' יהודא בזבחים (דף ל"ה ע"ב) דס"ל דמחשבת הינוח אם חישב להניח את דמו למחר כו'] פוסלת בקדשים ובגמ' שם (דף ל"ו ע"א) אמר דטעמא דר' יהודא סברא הוא דתניא אמר להם ר' יהודא אי אתם מודים שאם הניחו למחר שהוא פסול אף חישב להניחו למחר פסול וע"ש בגמ' דאמר דבדבר שאינו בידו לעשות כן לא שייכא סברא זאת ע"ש דאמר לישנא אחרינא כל כמיני' עש"ה בפרש"י וא"כ י"ל כעין זה גם כאן דענין פיגול דבעלים הוא רק בקק"ל שהבשר שלו ורק בם אם מחשב לאכול הבשר חוץ לזמנו הוא דמהני מחשבתו כיון דהבשר שלו ובידו לעשות כן ולכן מפאת זה הוא דמהני מחשבתו אבל בק"ק שאין לו מהם כלום או מחשבת דם ואימורים הם בקק"ל שאינם בידו שפיר לא מהני בהו מחשבתו כלל וא"כ במנחת סוטה שפיר אין הסוטה יכולה לפגל כלל

ה) עי"ל בפשיטות עפמ"ש התוס' זבחים (דף כ"ט ע"א) ד"ה למקום וז"ל וי"מ דמקום משולש היינו דבעי' שיעמוד המחשבה במקום משולש פרט לעומד חוץ לעזרה ושוחט בסכין ארוכה עכ"ל ומבואר שאף שהעבודה היא בפנים מ"מ כל שאין העובד ומחשבתו בפנים אין המחשבה פוסלת דבעי' שתהי' המחשבה במקום משולש כו' עש"ה וא"כ ה"ה הך דבעלים מפגלין נראה דלא עדיפי בעלים מזה מעובד וע"כ מחשבתם ג"כ פוסלת רק אם הם בעזרה בשעת אחד מד' עבודות ומחשבים מחשבת פיגול אבל אם הם חוץ לעזרה לא מהני מחשבתם וא"כ הרי היו יכולים להוציא הסוטה מעזרה בשעת עבודות המנחה שפיר לא יועיל פיגולה כלל וז"פ

ו) עי"ל דטעמא דראב"י דבעלים מפגלין קמפרש בזבחים שם דהוא מקרא דוהקריב המקריב את קרבנו אלמא דבעלים נמי קרויין מקריב ומש"ה מפגלין ע"ש ולכאורה הדבר מתמי' באמת דאיך יחשבו הבעלים מקריב הרי אינם מקריבים כלל ורק הכהן הוא המקריב וע"כ נראה דודאי אילו לא היינו מוצאין כלל ענין הקרבה בבעלים בשום מקום לא הי' ראוי לנו לומר דיוחשבו הבעלים מקריב לשיועיל מחשבתם לפגל [דהאי קרא דוהקריב המקריב יש לפרשו על ההקדש עצמו שמקריבו לגבוה בהקדישו אבל לא שתתייחס ההקרבה של העבודות לבעלים אחרי שהם אינם עושים אותם כלל ואדרבה פסולים להם ותדע דרבנן דראב"י דפליגי עלי' ע"כ דמפרשי לקרא כך דאל"כ תקשי עלייהו מקרא] ורק כיון דמצינו פעם הקרבה בבעלים בבמה דזר כשר בבמה והבעלים עצמם עושים שם מעשה ההקרבה