גבורות שמונים סח

דההיתר הוא למזבח ממש וע"כ ליכא פירכא דמה להצד השוה שבהן שכן לא הותרו מכללן דגם טריפה לא הותרה יותר ממה שהותר בע"מ לגבוה דטריפה נמי הותרה רק לגבוה לבד והיינו כסברא הנ"ל דכיון דהכהנים משלחן גבוה הוא דקזכי ועל שלחנו ית' הם אוכלים חשיבא אכילתם אכילת גבוה ולא אכילת אדם והוי גם אכילתם אכילת גבוה ומזבח ממש וכנ"ל

ועיין בשו"ת לחמי תודה למהר"י באסאן ז"ל בסי' ט"ז שכ' שם על דברי הזוהר פרשת תצוה דביומא דשבועות מקריבין חמץ לאתוקדא על מדבחא וז"ל ודקשיא לי' למר הא דס' הזוהר כו' דביומא דשבועות מקריבין חמץ לאתוקדא על מדבחא דהא שתי לחם נאכלין היו לכהנים הא וודאי קושיא היא והרמ"ע זלה"ה עמד עלי' כו' ולענד"נ דברים כפשטן כו' ופירוש הענין מתבאר ממה שכתוב קרבן ראשית תקריבו אותם לד' וגו' דבשתי הלחם מיירי קרא וקאמר בהדיא דשתי הלחם קרבן נינהו ומקריבין אותם לד' והיינו דמניפין אותן עם חזה ושוק של שני כבשים כו' והן נאכלין לכהנים כשאר הבשר משלחן גבוה וכיון דהושוו ב' אכילות אכילת מזבח ואכילת כהנים [ע' חולין (דף פ"א ע"ב) ומנחות (דף י"ז)] הוי לי' כאילו איתוקדו על מדבחא כו' עכ"ל הנה שכ' ז"ל דמה שהזוהר אומר על השתי הלחם דהם קריבין לאתוקדא על מדבחא הכוונה על אכילת הכהנים דאכילת הכהנים היא הנקראת שריפה על המזבח מפאת היות אכילתם משלחן גבוה והוי לי' אכילתם מפאת זה אכילת מזבח ממש וע"כ קרי לה הזוהר לאתוקדא על מדבחא כאילו היתה אכילת מזבח ממש. ויש לסברא זאת עוד קריין סגיאין ואין מקום האסף פה

ומעתה אומר דהנה לסברא זאת דאכילת הכהנים בקדשים מפאת היותה משלחן גבוה חשיבא אכילת גבוה א"כ הי' ראוי לכאורה שתועיל ג"כ מחשבת חוץ לזמנו מאכילת כהנים למזבח כיון דגם אכילת כהנים לאכילת מזבח נחשבת וה"ל כמחשב על אכילת מזבח למזבח וצ"ל דכיון דסוף סוף אינה אכילת מזבח ממש ע"כ לא דמי למחשב להקטיר דבר שדרכו להקטיר ולגבי הקטרת מזבח ממש שפיר אכתי חשיב לי' למחשב להקטיר דבר שאין דרכו להקטיר שהרי סוף סוף אין זה חלק נקטר רק נאכל ואף דאיכות האכילה היא כמו הקטרה מ"מ הקטרה ממש הרי אינה ואכתי הוי מחשבה להקטיר דבר שאין דרכו להקטיר ולא מהני ואולם התינח לגבי מזבח ממש משא"כ לגבי אכילת הדיוט ממש דלגבה הא אכילת כהנים בקדשים משלחן גבוה לאכילת גבוה נחשבת דמה"ט לא הוי נבילה הותר מכללו במליקה כמו שחלב הותר מכללו לאדם בחלב חי' משום דחלב חי' נאכל לאדם משא"כ כהנים דמשלחן גבוה קזכי ה"ל אכילתם אכילת גבוה ולא הותר לאדם כלל רק לגבוה וככל הנ"ל והזוהר קרי לה לאתוקדא על מדבחא ממש וכנ"ל וא"כ לגבי אכילת אדם ממש עכ"פ שפיר ניתן להאמר דאם תחשב הסוטה על שירי המנחה שתאכלם היא בעצמה חוץ לזמנן שפיר אין מחשבתה מחשבה כלל דכיון דאין זוכה משלחן גבוה רק מי שהגבוה נותן לו והיינו הכהנים שניתן להם אכילת קדשי קדשים משא"כ הסוטה שאין הגבוה נותן לה הרי אין אכילתה איפוא משלחן גבוה וא"כ אכילתה שוב אכילה הדיוטית היא לא אכילת מזבח ואילו השירים האלה הרי הם חלק אכילת כהנים דלגבי אכילה הדיוטית אכילתם לאכילת גבוה ומזבח נחשב וכנ"ל וא"כ הא הוי לי' מחשבתה לאכול היא בעצמה את שירי המנחה מחשבה מאכילת מזבח לאדם דאין מחשבה זאת מפגלת כלל דו"ק היטב מאוד דכיון דכהנים משלחן גבוה קזכי ואכילתם לאכילת גבוה נחשב לכן המחשב מחלק אכילתם לאכילה הדיוטית הוי כמחשב מאכילת מזבח לאדם דאין מחשבתו מחשבה כלל ודו"ק היטב בחידוש זה כי נכבד הוא בס"ד

ומעתה אחרי אשר עלתה בידינו הצעה זאת דאם תחשב הסוטה שתאכל היא בעצמה את השירי מנחה חוץ לזמנן אין