גבורות שמונים סז

פועלת שלא תעלה המנחה לבעלים לשם חובה דזה הרי הוא בכל המנחות דאין עולין לבעלים לשם חובה במחשבת שלא לשמה וע"כ כיון דאין המנחה עולה לשם חובה ממילא שוב הרי אין המנחה בהויתה שהוקדשה שהרי אין עולה לשם חובה שהוקדשה לה ונעשית מנחה אחרת נדבה וע"כ כיון שאינה בהויתה ממילא הוא פסולה לגמרי מקרא דהוא דמקרא זה מצריך שתהי' המנחה בהויתה וכל שאינה בהויתה היא פסולה ממילא וזהו ענין הדרש מקרא דהוא היינו דמקרא זה הרי עניינו הוא בהוייתו יהא וע"כ כיון שע"י מחשבת שלא לשמה הרי אין עולה לבעלים לשם חובה וא"כ אין המנחה בהויתה וע"כ היא נפסלת ממילא מפאת שאינה בהויתה ודו"ק היטב

ולפי"ז הרי כל פסול מחשבת שלא לשמה במנחת סוטה הוא רק מפאת שפועל תחלה בסבה המנע העלי' לשם חובה ועי"ז הוא נפסל ממילא מפאת שאינו בהויתו וא"כ אחרי שהקדמנו דא"א לסוטה לפעול המנע העלי' לשם חובה כיון שאין היא בעלים בזה דאין חובת המנחה עלי' כלל רק על הבעל וכנ"ל א"כ ממילא ג"כ אין המנחה נפסלת כלל ע"י מחשבתה שלא לשמה ולא היתה הסוטה פועלת איפוא במחשבתה כלל וכלל וכמובן וז"פ

נא) עי"ל אם נאמר דכוונת רחב"י על פיגול ממש כשטחיות תיבת מפגלין וזה עפמ"ש כבר באות ל"ב ובשאר אותיות בארוכה די"ל דהא דבעלים מפגלין לראב"י הוא רק בזריקה [וכנגדו במנחה רק בהקטרת הקומץ] דכיון דרק מפאת ענין לבעלים הוא דיש כח לבעלים לפגל וע"כ ענין בעלים הרי הוא רק בזריקה דאין לבעלים בקרבן דבר רק הכפרה וההרצאה הנעשית רק בזריקה דמה"ט אין שינוי בעלים רק בזריקה עש"ה בארוכה ולפי"ז הי' אפשר לסוטה רק לחשב בשעת הקטרת הקומץ על אכילת השירים חוץ לזמנן וכמ"ש כבר וע"כ נראה עוד לחדש דלא הי' אפשר לסוטה לפסול ע"י מחשבה זאת כלל וכלל ואקדים דאם תחשב הסוטה עלי' בעצמה שהיא תאכל שירי המנחה חוץ לזמנן נראה דלא תופגל המנחה עי"כ כלל וטעמא דמילתא לפי מאי דקיי"ל דאין מחשבת פיגול רק מאכילת גבוה לאכילת גבוה ומאכילת אדם לאכילת אדם משא"כ המחשב מאכילת גבוה לאכילת אדם היינו לאכול האימורים חוץ לזמנן וכן להיפוך להקטיר הבשר חוץ לזמנו בקדשים הנאכלין אין במחשבה כלום

ולפי"ז נראה לפי המבואר בחולין (דף ק"כ ע"א) דחלב יש בו קולא על נבילה במה דחלב הותר מכללו אצל חי' משא"כ נבילה לא הותר מכללו דמה דהותר לכהנים במליקת חטאת העוף לא חשוב הותר מכללו דשאני כהנים דמשלחן גבוה הוא דקזכי ע"ש בגמ' וביארנו כבר הכוונה בכמה דוכתי דכיון דכהנים משלחן גבוה הוא דקזכי ע"כ נחשבת אכילתם אכילת גבוה ולא חשיבא הנבילה הותר מכללו מפאת זה להדיוט במה דהותר במליקה דאכילת כהנים במליקה כאכילת המזבח הוא נחשב כיון דמשלחן גבוה קזכי וה"ז אכילת גבוה לא אכילת הדיוט ואכתי לא הותרה נבילה לשום אדם כלל וע' אתוון דאורייתא כלל ב'

וכזה הוא ג"כ במנחות (דף ו' ע"א) ע"ש דבעי למילף פסול טריפה לגבוה במה הצד מבעל מום ויוצא דופן ואמר עלה מה להצד השוה שבהן שכן לא הותרו מכללן תאמר בטריפה שהותרה מכללה א"ל רב אחא ברי' דרבא לר' אשי טריפה שהותרה מכללה מאי היא אילימא מליקה דעולת העוף לגבוה בעל מום נמי בעופות אישתרויי אישתרי דאמר מר תמות וזכרות בבהמה ואין תמות וזכרות בעופות אלא מליקה דחטאת העוף כהנים כהנים משלחן גביה הוא דקזכי וברש"י כהנים משלחן גבוה הוא דקזכי וגבי גבוה אשכחן בבעל מום נמי בעופות היתר מכלל איסור וליכא מה להצד כו' עכ"ל הרי דמה שטריפה מותרת במליקת חטאת העוף לכהנים חשוב זה היתר לגבוה ממש ולא היתר לאדם ודמי למה שבעל מום הותר מכללו בעופות