גבורות שמונים סה

לפעול רק במה שהוא שלה ורק אילו היה גוף הקרבן נפסל ע"י מחשבת בעלים אזי במנחת סוטה נמי הי' החלק שלה במנחה נפסל וממילא הרי המנחה כולה פסולה משא"כ אחרי שבגוף הקרבן אין המחשבה פועלת דבר והיא פועלת רק המנע העלי' לבעלים לשם חובה ע"כ וודאי דלא שייך מחשבה זאת רק למי שהוא בעלים בזה היינו מי שעליו חובת הקרבן ולא שתפעול מחשבת האשה דאין לה אפי' חלק בענין זה דחובת המנחה היא כולה על הבעל ותפעול שלא תעלה לו המנחה לשם חובה דידי' וכמובן

ועוד נראה דלפי דברינו אלה דהך דבעלים מפגלין לראב"י הכוונה דמחשבת בעלים פועלת המנע העלי' לשם חובה אבל אין הכוונה על פסול הקרבן דא"א אדשא"ש וככל הנ"ל הנה לפי"ז יש לי לומר עוד דהך דבעלים מפגלין לראב"י הוא לגמרי רק בקרבן איש אבל אם בעלת הקרבן אשה אין בכחה לפעול במחשבתה כלום ואפי' לא המנע העלי' לשם חובה וזה עפמ"ש כבר באות מ"ג דלפי מה שנסתפק הפמ"ג בפתיחה כוללת לומר דאין נשים מצות אלשאב"מ כיון דהא דהשווה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה נלמד רק מדכתיב איש או אשה כי יעשו מכל חטאות האדם ע"כ בעי' מעשה דכי יעשו כתיב ע"ש ודנתי שם דאי נימא כן דאין נשים מצוות אלשאב"מ אזי י"ל דאין למחשבת אשה לפסול בקדשים כלל דכל מה שהמחשבה פועלת גרעון בקדשים הוא רק הואיל והמחשבה איסור מלאו דלא יחשב משא"כ נשים דאין מצוות אלא יחשב דהוא לשאב"מ כמבואר בזבחים (דף כ"ט ע"ב) לכן אין במחשבתה כלום עש"ה בארוכה ואולם הנה עמד לנגדינו שם בזה משנה ערוכה בזבחים (דף ל"א ע"ב) כל הפסולין ששחטו שחיטתן כשירה שהשחיטה כשירה בזרים בנשים ובעבדים כו' לפיכך הן פוסלין במחשבה כו' הרי דגם אשה פוסלת במחשבתה

ונראה בזה דהנה לשון הגמ' בזבחים (דף כ"ט ע"ב) שם אמר ר' ינאי מנין למחשב בקדשים שהוא לוקה ת"ל לא יחשב א"ל ר' אשי לר' מרי לשאב"מ הוא וכל לשאב"מ אין לוקין עליו א"ל הא מני ר' יהודה היא דאמר לשאב"מ לוקין עליו והנה בתמורה (דף ב' ע"ב) איתא טעמא דרבי קרא לאשה (בלאו דתמורה ע"ש) הא לא רביי' קרא ה"א כי עבדא תמורה לא לקיא והא"ר יהודה אמר רב וכן תנא דבי ר' ישמעאל איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה איצטריך מהו דתימא ה"מ עונש דשוה בין ביחיד בין בציבור אבל הכא כיון דעונש שאינו שוה בכל הוא דתנן אין הציבור והשותפין עושין תמורה אשה נמי כי עבדא לא לקיא קמ"ל וברש"י שם יש נוסחא אחרינא בשינויא דגמ' וז"ל ה"ג הנ"מ לאו שיש בו מעשה בהני עונשין שוין זה לזה דכתיב אשר יעשו דמשמע עונשין שיש בהן מעשה כגון חילול שבת ושאר איסורים שיש בהן מעשה אבל לאו שאין בו מעשה כגון תמורה דבדיבורא תליא מילתא אימא לא תילקי קמ"ל עכ"ל והנה דלנוסחת רש"י הנ"ל מבואר דבר זה בגמ' דמקרא דאיש או אשה כי יעשו אין ללמוד רק לאו שיש בו מעשה כיון דכתיב יעשו וכבר העירו בזה

ואולם עכ"פ לפי האמת דאיתרבאי נשים בלאו דתמורה אף דאין בו מעשה א"כ י"ל דמעתה ילפי' מתמורה גם אכל לאוין שאין בם מעשה דגם נשים חייבות ואולם בתמורה שם (דף ג' ע"א) איתא א"ר אידי בר אבין א"ר עמרם א"ר יצחק א"ר יוחנן משום ר' יוסי הגלילי כל לא תעשה שבתורה עשה בו מעשה לוקה לא עשה בו מעשה פטור חוץ מנשבע ומימר ומקלל חבירו בשם שאעפ"י שלא עשה מעשה חייב ושם (עמוד ב') איתא א"ל ר' יוחנן לתנא לא תיתני מימר משום דבדיבורו עשה מעשה (שנעשה מחולין קדשים) וכבר העירו בזה דר' יוחנן מחולק בזה עם סתמא דגמ' הנ"ל לנוסחת רש"י הנ"ל דסתמא דגמ' ס"ל דתמורה לא