גבורות שמונים סג

(בשבת) אינו נראה לי קושיא די"ל דגם האומר ערכי עלי הוי מקדיש שפיר כלי ידוע דהיינו גופו ועצמו שהוא מקדישו אלא שפודהו אח"כ מיד ההקדש בדמי ערכו ודמי למקח וממכר משא"כ במחייב עצמו לתת כך וכך לגבוה כו' עכ"ל ומבואר סברת השלטי גבורים דערכין הוא חלות מהות קדושה על הנערך ונתינת דמי הערך הוא פדיון הקדושה וא"כ מדיש בכח אדם להעריך גם את חבירו ולומר ערך פלוני עלי א"כ על כרחך דאפשר לאדם להתפיס מהות גם בשל חבירו כל שאין מפסיד לחבירו בדבר וע"כ גם מהות קדושה דערך דהיא ג"כ מהות קדושה שאינה אוסרת בשום דבר דאל"כ האומר ערכי עלי יהי' אסור ליהנות ממנו או איזה דין אחר והרי דינו שוה עדיין לשאר אדם וע"כ דהיא מין ומהות קדושה דאינה אוסרת ומחייבת את נושאה בשום דבר ורק דיש למהות קדושה זאת פדיון בדמים וכך הדין שהאומר ערכי עלי משים מהות קדושה זאת על עצמו ומתחייב ג"כ בדבורו לפדות הקדושה ע"י דמי הערך ולכן ג"כ גם באומר ערך פלוני עלי חל שפיר ג"כ מהות הקדושה על הפלוני אחרי שאין הפלוני נאסר ומתחייב בשום דבר ע"י מהות הקדושה הזאת שעליו ואינו נפסד בשום דבר ומתחייב ג"כ המעריך בדבורו לפדות הקדושה ההיא בדמים וז"פ ומוכרח לסברת השלטי גבורים הנ"ל

ויש עוד ראיה לזה דיכול אדם להתפיס מהות בשל חבירו כל שאין חבירו נפסד דהא נדרים איסור חפצא נינהו כמבואר בנדרים (דף ד' ע"ב) וא"כ הרי פשוט דגם באומר קונם פירותיו של פלוני עלי ג"כ חל האיסור על גוף הפירות וא"כ הא תיקשי ג"כ דאיך ביכולתו להתפיס מהות איסור על חפץ של חבירו וע"כ דאפשר לאדם שפיר להתפיס מהות בחפץ של חבירו כל שאין חבירו נפסד בדבר וע"כ גם כאן דחל האיסור על גוף הפירות רק לגבי הנודר דרק לו הם אסורים אבל לבעליהם מותרים ואת עצמו הרי יכול להפסיד ולכן שפיר ביכולתו להתפיס מהות איסור כזה גם בפירות חבירו שיהי' המהות בגוף הפירות לגבי דידיה שיהיה הוא אסור בהם ודו"ק היטב מאוד

וראיתי במל"מ ה' מעילה פ"ד ה"ט וז"ל דע שיש מעילה בקונמות כו' אך אני מסתפק בקצת דינים בזה כי' עוד נסתפקתי אם הא דאמרינן דיש מעילה אם הוא דווקא באוסר פירותיו על עצמו או על חבירו בזה הוא דאמרי' שדינו כהקדש שהרי יכול להקדיש פירותיו אבל באוסר פירות חבירו עליו אף דאסור ליהנות מהם אפשר דליכא מעילה כיון שאינו יכול להקדיש פירות חבירו עכ"ל ולפי דברינו הנה גם בהקדש גופיה הי' יכול להקדיש פירות חבירו אילו הי' ההקדש באופן שלא הי' חבירו נפסד וע"כ בהקדש דקונמות שאומר קונם פירותיו של פלוני עלי דאין הפלוני נפסד דבר דנהי דחל מהות ההקדש על הפירות מ"מ הא חל רק לגבי הנודר ולא לגבי הפלוני וע"כ שפיר יכול להתפיס גם מהות ההקדש על פירות חבירו כמו דיכול להתפיס מהות קדושת ערך על חבירו מטעם הנ"ל וכנ"ל וע"ע ירושלמי כלאים פ"ה ה"ה דפועל המקיים ירק בכרם בעה"ב אע"ג דאין הכרם נאסר דא"א אדשא"ש מ"מ לפועל עצמו אסור ע"ש וא"כ לסברת רוב הראשונים דאיסורי תורה איסורי חפצא נינהו א"כ ע"כ דיש מהות איסור כלאי הכרם על גוף הכרם לגבי הפועל וא"כ משמע ג"כ כנ"ל דבכח אדם להתפיס מהות בשל אחר כל שאין האחר נפסד בכך ואולם י"ל דכוונת הירושלמי שם רק מדרבנן משום קנס ובאתי רק להעיר]:

ולפי"ז הנה גם לענין פיגול אחרי דבלא"ה הקודש נפסל עכ"פ דלענין הפסול הרי יש כח לכהן מפאת דאם תאמר דל מעשהו מהכא ג"כ יהי' פסול וכנ"ל וא"כ שוב מה שיש חומר בפיגול על פסול דעל פיגול חייבין כרת ואילו קודש פסול רק בלאו זה הרי איננו הפסד לגבוה עוד ולכן שפיר חל גם מהות הפיגול ע"י מחשבת הכהן ולק"מ: