גבורות שמונים סא

וע' זבחים (דף ה' ע"א) וא"כ כיון דיש סברא לחלק בזה בין כהן לבעלים דבבעלים ראוי לומר גם בפסח וחטאת דמחשבת שלא לשמה שלהם פועלת רק המנע העלי' לשם חובה כו' מטעמא דכ"מ דא"ר כו' כנ"ל א"כ שפיר יש לנו לומר דקראי הנ"ל דילפי' מינייהו בזבחים (דף ז' ודף ח') פסול הפסח והחטאת במחשבת שלא לשמה קאי רק אכהן אבל בבעלים כדקאי קאי וכשירים במחשבת שלא לשמה ורק לא עלו כו' כנ"ל וז"פ]

ולפי"ז נראה לפי המבואר ברש"י מנחות (דף ה' ע"ב) ד"ה ובדבר דכל פסול מחשבה דמנחת קנאות היינו רק מדקריי' רחמנא חטאת ויש לה דין חטאת לענין זה דכי היכא דבחטאת מחשבה פוסלת ה"ה במנחת קנאות עש"ה וא"כ א"א למחשבת בעלים ג"כ לפעול בה יותר מבחטאת וג"כ אין המחשבה פועלת רק שלא יעלה לבעלים לשם חובה אבל המנחה גופה כשירה וא"כ לענין המנע העליי' לשם חובה הרי א"א כלל למחשבת הסוטה שתפעול שלא תעלה לה המנחה לשם חובה דהא אין צריכה המנחה כלל לעלות לה לשם חובה דחובת המנחה באמת כולו הרי היא רק על בעל הסוטה לבד וכמ"ש והביא את מנחתה עלי' הרי דרק הבעל הוא דחייב בהבאת המנחה וכדכתיב והביא ורק דמכריחין דיש לסוטה ג"כ חלק במנחה מדקריי' קרא מנחתה וא"כ על כרחך דיש לה חלק בה שמחמתו קרוי' מנחתה ומה"ט כתבו התוס' בסוטה (דף כ"ג ע"א) דיש לה חלק שותפות בהמנחה וכמו שהארכתי בזה כבר ע' אותיות ט"ו ט"ז וא"כ כיון דמחשבת בעלים אין פוסלת הקרבן ואם כן החלק אשר לה במנחה הרי עדיין כשר הוא אפי' תחשב ועדיין קרוי' המנחה שפיר מנחתה מפאת זה שהרי יש לה חלק כשר במנחה עדיין כמו אילו לא חישבה ואי דהמחשבה פועלת המנע העלי' לבעלים לשם חובה זה הרי אין למחשבת סוטה לפעול כלל דהא א"צ שיעלה לה כלל לשם חובה ואין היא בעלים כלל לענין זה רק הבעל כולו הוא בעלים בזה דרק עליו לבד הוא חובת הקרבן והוא הרי לא חישב וא"כ שפיר המנחה עולה לו לשם חובה ושפיר המנחה ע יין כאילו לא חישבה דחלק שלה במנחה כשר עדיין וקרוי' המנחה שפיר מנחתה מחמתו ואל הבעל שעליו חובת ההבאה הרי הוא עולה לו שפיר לשם חובה ג"כ וא"כ שפיר לא הי' מחשבתה פועלת שום דבר ושפיר היתה המנחה בודקתה אפי' חישבה ודו"ק היטב כי נכון הוא מאוד בח"ד

[ודע דעד"ז י"ל עוד בפשיטות אפי' אם כוונת ראב"י אמחשבת חוץ לזמנו כפשט תיבת מפגלין וזה די"ל דלא הי' ראוי באמת לשום מחשבה לעשות שום פסול מטעמא דכ"מ דא"ר כו' כיון דעובר אלא יחשב ואך הרי גזה"כ הוא בכל פסולי מחשבות דהא בכלהו עבר אלא יחשב ואפ"ה גלי רחמנא דפסלי ואולם הרי ראוי לומר לפי"ז דה"מ עכ"פ לענין לאו דלא יחשב לחוד אבל אם יהי' במחשבה עוד איסור אחר שוב שפיר הרי יש לנו לומר דא"א למחשבה לפעול מטעמא דכ"מ דא"ר כו' מפאת האיסור האחר כיון דלגבי האיסור האחר הא ליכא קרא וכדברי הרמב"ם לענין אשלד"ע במעילה דכ' ובלבד שלא יתערב עמו איסור אחר וא"כ הרי הי' עצה פשוטה בסוטה להשביע אותה שלא תחשב מחשבת פיגול דאז שוב גם אם תחשב לא תפעול מחשבתה כלום מטעמא דכ"מ כו' ואף דהוא נשבע לקיים את המצוה מ"מ י"ל דראב"י דזבחים הנ"ל ס"ל כריב"ב דשבועות (ד' כ"ז ע"א) דנשבע לקיים את המצוה ג"כ השבועה חלה ע"ש וגם הרי אפשר להשביעה בכולל על מחשבת פיגול עם עוד מחשבה אחרת של רשות ובמחשבת פיגול גופי' היינו במחשבת חוץ לזמנו אם ישביעוה שלא תחשב שום מחשבת הקטרה ואכילה חוץ לזמנו הרי יש ג"כ כולל דמגו דחייל אמחשבת חצי זית חוץ לזמנו דבזה ליכא משום לא יחשב דמחשבה בחצי זית לאו כלום הוא ושפיר השבועה חלה עלי' לכן היא חלה שפיר גם על מחשבת כזית מטעם כולל וז"פ ונכון בעזה"י ומובן מאיליו דדברינו אלה הם רק לדעת המרדכי