גבורות שמונים ס

לחשב בשעת הקרבה דבר דלא שמעינן לראב"י רק דבעלים מפגלין אבל הא לא מצינו לו דין זה שיאמר שמחויבין הבעלים לחשב מחשבת לשמה לכתחלה וא"כ על כרחך דלא הצריכה תורה כלל מחשבת לשמה של הבעלים וכבר כתבתי כן באות כ"ב דגם לראב"י א"צ מחשבת הבעלים לשמה והוא פשוט וא"כ כיון דא"צ מחשבת הבעלים לשמה א"כ שוב מה שמחשבתם שלא לשמה פוסלת הרי הוא שוב פעולה בעצם שהמחשבה פועלת הפסול לא שהקרבן מאיליו פסול מפאת שלא היתה שם מחשבתם לשמה דהא א"צ כלל מחשבתם לשמה ורק דמחשבתם שלא לשמה פועלת בעצם וא"כ שוב כיון דמחשבתם היא הפועלת בעצם שוב בפסח וחטאת אין לבעלים לפסול באמת הפסח והחטאת לגמרי ע"י מחשבת שלא לשמה מטעמא דאעל"מ ויהי' דין הפסח והחטאת במחשבת בעלים שלא לשמה ג"כ רק דלא עלו לבעלים לשם חובה דלענין זה לא שייך אעל"מ דא"כ הרי לא ישאר גם עבר אמימרא דרחמנא אבל יתרון הפעולה אשר למחשבת שלא לשמה בפסח וחטאת בפעלו גם פסול הקרבן לגמרי זה שפיר ינהוג רק בכהן אפי' לראב"י אבל במחשבת בעלים שפיר לא יהי' יתרון הפעולה הזאת והא דאמר ראב"י דבעלים מפגלין והיינו דמחשבין מחשבת שלא לשמה וכנ"ל היינו רק לענין שלא יהי' הקרבן עולה לשם חובה אבל הקרבן גופי' כשר גם בפסח וחטאת וכנ"ל ודו"ק היטב מאוד

[ויש עוד חילוק בין כהן לבעלים וזה דבכהן לא שייך ג"כ הך דאעל"מ לומר שאין להקרבן להפסל מטעמא דאעל"מ וזה שהרי העבודה צריכה להעשות ע"י כהן ואילו היתה נעשית מעצמה הרי היא פסולה בלא"ה וכגון שהי' הדם נופל בכלי מעצמו או בא למזבח מעצמו הרי הי' פסול דאפי' הולכת כהן שלא ברגל לאו שמה הולכה וע' זבחים (דף ט"ו ע"א) וכן אילו נפל הדם על המזבח מעצמו הי' פסול וודאי דאין כאן זריקה ויש מקום עיון בזה בזבחים (דף ס' ע"א) ודילמא משום דקסבר שפיכה מכח האדם בעינן כו' ואכ"מ] וא"כ כיון דא"א לך להכשיר הקרבן רק ע"י מעשה הכהן לומר שהוא עשה העבודה ע"כ שוב ההכרח לייחסה אליו כפי מה שעשה והרי הוא עשה במחשבת פסול וע"כ שפיר מחשבתו פוסלת כיון דא"א לך לומר דל מעשהו מהכא דאז הרי בלא"ה תיפסל משא"כ הבעלים שהם אינם עובדים באמת ורק דמחשבה הוא שיש להם שמחשבתם פוסלת א"כ שוב שפיר יש לנו לומר דכ"מ דא"ר ל"ת אעל"מ ואין למחשבתם כח לפעול פסול זולת שלא יעלה הקרבן לשם חובה דאם לא יפעול זה אז אפי' עבר אמימרא דרחמנא לא ישאר וכנ"ל וה"ז כדברי הר"ן סוף השוחט בשוחט את של חבירו לשם הרים כו' דאע"ג דאין אדם אוסר דשא"ש מ"מ אסורה באכילה מיהת דלענין היתר האכילה הרי צריך למעשהו דמתה מאליה הרי אסורה וע"כ לענין מה שצריך למעשהו שוב שפיר יש למחשבתו לפעול ג"כ וא"כ ה"נ בעבודת הכהן דצריך למעשהו לענין כל הכשר הקרבן דאם נעשית העבודה מאיליה הרי פסולה וא"כ שוב שפיר יש למחשבתו ג"כ לפעול פסול וכמובן משא"כ הבעלים שאין עושים מעשה כלל רק שמחשבתם פוסלת א"כ שפיר שייך הך דאעל"מ וכמובן]

ולפי"ז נמצינו למידין דמחשבת בעלים בחטאת הוא רק לענין שלא יעלה להם החטאת לשם חובה אבל החטאת עצמו כשר [ואף דאין חטאת בא נדבה מ"מ במחשבת שלא לשמה שפיר אפשר שיוכשר ולא יעלה לבעלים לשם חובה וכדמצרכינן בזבחים (דף ז' ודף ח') קראי בפ"ע בפסח וחטאת לעיכובא במחשבת שלא לשמה היינו דמחשבת שלא לשמה יפסול בהם לגמרי ולא נימא דכשרין ורק דלא עלו לבעלים לשם חובה כמו בכל הקדשים הרי דלולי קרא הייתי אומר כן דמחשבת שלא לשמה פועל גם בהם רק דלא עלו לבעלים כו' ונשארים קרבן כשר בלי עלי' לבעלים לשם חובה ואשם נמי אע"ג דג"כ אין בא נדבה מ"מ כשר ג"כ במחשבת שלא לשמו אלא דלא עלה לבעלים כו'