גבורות שמונים נט

הי' למחשבת חוץ למקומו לפעול כלל וכלל דה"ל רק חצי זית ומחשבה בחצי זית אין פועל כלום ועל כרחך דמחשבת החוץ לזמנו והחוץ למקומו שתיהם יחד פועלים הפסול וא"כ הרי יש למחשבת חוץ לזמנו ענין פעולת הפסול גרידא ורק שבהיותו לבדו מחשבת חוץ לזמנו בכזית אז הוא פועל עוד יותר ביתרון פסול חזק יותר שהוא הפיגול שחייבין עליו כרת וא"כ שוב על היתרון הזה הרי שפיר קשיא דלא הי' לו לפעול היתרון הזה רק החלק ממנו דהוא הפסול לבד דזהו ג"כ בכחו ויהי' גם כן עבר אמימרא דרחמנא בלאו דלא יחשב כמו במחשבת חוץ למקומו במה שפועל הפסול ואם כן שוב באותו היתרון שהוא פועל שפיר ראוי לומר דאעל"מ

ואולם באמת לק"מ דהא פיגול יש בו הרצאה שהוא מרצה לפיגולו וכמו שהארכתי כבר וענין ההרצאה הוא ג"כ מפאת שבכחו הפסול לבד ג"כ ולפי ענין הפסול לבד שהוא פועל שוב לא הי' לו לפעול יתרון ענין הפיגול דכיון דהוא פסול א"א שיהי' פיגול דלא קרבו כל מתיריו ורק דגזרה תורה בפיגול ענין הרצאה שהוא מרצה על ענין הפסול שבו ונחשב כאילו לא הי' פסול כדי שיוכל לחול כל הפסול כולו בשלימות יחד ביתרון ענין הפיגול שבו ודו"ק היטב מאוד וא"כ גם על זה מרצה היינו שהוא מרצה על העבירה דלא יחשב לענין זה שיוחשב כאילו לא הי' שם עבירה כלל כדי שיוכל לחול כל הפסול כולו בשלימות ביתרון ענין הפיגול שבו ודו"ק היטב מאוד ואולם דמחשבת שלא לשמה בפסח וחטאת שפיר קשיא דשם הרי אין הרצאה וא"כ שפיר אין למחשבת שלא לשמה לפעול פסול כיון דבכח מחשבה זאת פעולת הלא עלה לבעלים לשם חובה לבד כמו בשאר קדשים שהוא פועל זה לבד וא"כ יתרון הפסול שהוא פועל בפסח וחטאת שפיר תיקשי דנימא אי עביד לא מהני וכנ"ל

ואולם באמת לק"מ דהרי כבר כתבתי בכמה דוכתי והזכרתי ממנו גם לעיל אות כ"ב דהא דמחשבת שלא לשמה פועלת בשאר קדשים שאין עולין לבעלים לשם חובה ופסול בפסח וחטאת אין הענין שהמחשבה בעצם פועלת זה רק דהא ילפי' בכולה שמעתתא קמייתא דזבחים מקראי דבעי מחשבת לשמה בקדשים לענין העליי' לשם חובה ובפסח וחטאת לעיכובא ורק דהא דגם סתמא כשר היינו משום דסתמן נמי לשמן קאי והוי כחישב לשמה וע"כ כיון שמחשב בהדיא שלא לשמה והרי עכ"פ עתה לא נוכל לומר דהוי כחישב לשמה מפאת דעומד לכך דהא אדרבה חישב בהדיא שלא לשמה ואגלאי מילתא דאינו עומד לשיחשב לשמו והרי עוקרו עכ"פ במחשבת שלא לשמה מהך דסתמא לשמן קאי ולא נוכל לומר עוד כשחישב של לשמה דחשיב חישב לשמה וא"כ כיון דחסר מחשבת לשמה שוב שפיר העדר מחשבת הלשמה בעצמו הוא פוסל ואין כאן פעולה כלל שמחשבת השלא לשמה דכהן פועלת הפסול כי היכא דנימא דכיון דהמחשבה עבירה אין בכחה לפעול דאין לעבירה כח לפעול רק דהקרבן הרי הוא מעצמו כן שאין עולה בשאר קדשים לבעלים לשם חובה והוא פסול בפסח וחטאת כ"ו שאין שם מחשבת לשמה המכשירתו ורק דסתמא נמי הוי כחישב לשמה ונחשב שיש שם מחשבת לשמה משא"כ כשחושב שלא לשמה בהדיא וא"כ הרי א"א עכ"פ שיוחשב שחישב לשמה א"כ הרי הקרבן מעצמו פסול ומאיליו הרי נפל בו המום ואין מחשבת הכהן צריכה לפעול כלל כי היכא דלישייך בי' אעל"מ וכמובן

ולפי"ז עכ"פ לענין בעלים דלא מצינו לראב"י רק דבעלים מפגלין ויליף לי' מדכתי' והקריב המקריב וע"כ כיון דבעלים קרוין מקריב הויין להו בכלל קרא דהמקריב אותו לא יחשב והוזהרו מלחשב מחשבת שלא לשמה ומחשבתן פוסלת אבל הרי לא מצינו בבעלים שצריכין לחשב מחשבת לשמה ותדע דהא אף דסתמא כשר מ"מ לכתחלה מיהת צריך הכהן לחשב מחשבת לשמה כמבואר בתוס' זבחים (דף ב' ע"ב) ד"ה קיימי דלכתחלה צריך מחשבת לשמה וזה הרי הוא מפאת קראי המצריכים מחשבת לשמה ואילו בבעלים הרי לא מצינו גם לכתחלה שצריכים