גבורות שמונים ה

והנה בענין בעלים מחשבין נראה דגם ר' ישמעאל ס"ל כראב"י דזבחים (דף מ"ו ע"א) הנ"ל דבעלים מחשבין ואך דכבר כתבנו דהא דבעלים מחשבין הוא רק בשחיטה דכשירה בזר וחובת שחיטה על הבעלים ואפי' כשהכהן שוחט הוא רק שליח הבעלים ומתייחסת המעשה לבעלים וע"כ יכולין הבעלים לחשב ולפסול משא"כ בעבודה הפסולה בזר ואין הכהן שליח הבעלים לכ"ע אין הבעלים יכולין לחשב ולפסול דאין אדם אוסר דשא"ש וכנ"ל וזהו שאחר שהקדים ר' ישמעאל דכיון דנאסרו בבשר תאוה הוצרכו להביא קרבנותיהן לכהן והכהן שוחט ומקבל דפסולה השחיטה בזר לכן אמר אח"ז אפי' הבעלים יושבין ומחשבין כל היום אין הכל הולך אלא אחר השוחט ואין הבעלים יכולין לפסול כיון דהשחיטה פסולה בזר ואין הכהן שליח הבעלים ודו"ק היטב כי נכון הוא בס"ד ובחידושינו במ"א הרבינו בזה עוד גם במ"ר להלן שם ואכ"מ כ"כ]

ג) עי"ל עד"ז דלכאורה איך הבעלים מפגלין הא אין אדם אוסר דשא"ש וצ"ל דס"ל למ"ד דבעלים מפגלין דכיון דקני לי' לכפרה כדידי' דמי ע' חולין (דף מ' ע"ב) ואפי' בקרבן שאינו לכפרה חשוב שלו מפאת הריצוי ומצות הבאת קרבן שמקיים דזה ישנו בכל הקרבנות ועל כרחך צ"ל כן דהא כל עיקר ענין פיגול הבעלים מפאת ענין בעלים הוא כיון שאינו עובד ועל כרחך כח פיגולו רק מפאת ענין בעלים וא"כ קשיא דבמה הוא בעלים בקרבן הרי הוא של גבוה ואין לו בו רק הכפרה והריצוי וקיום המצוה וכנ"ל וא"כ ההכרח לומר דכח פיגולו באמת רק מפאת הכפרה כו' אשר לו בו כיון שאין לו בו יותר מזה וכמובן בפשיטות

ולפי"ז הנה עדיין קשה לפי המבואר בנדרים (דף פ"ה ע"א) דבאומר קונם כהנים ולוים נהנין לי יטלו תרומותיו ומעשרותיו בעל כרחו דאפי' למ"ד טובת הנאה ממון לא חשיבי נהנים משלו דכיון דתרומה לא חזיא אלא לכהנים הלכך כיון דאתי למיסרה עלייהו שווי' לההיא טובת הנאה דאית לי' בה עפרא בעלמא ואין לו שום זכות עוד בהתרומה עש"ה וא"כ ה"נ כיון דאין לו בהקרבן רק הכפרה והריצוי וקיום המצוה וא"כ אחרי שבא לפגל ולפסול הקרבן ע"י פיגולו הרי אין לו בו עוד כפרה וריצוי וקיום המצוה וא"כ הרי בעצמו ביטל וסילק זכותו ואין לו בהקרבן עוד כלום וא"כ שוב ראוי שלא יועיל עוד פיגולו וצ"ל דהא דבעלים מפגלין היינו רק בשוגג וטועה שאין הקרבן נפסל בכך דמעתה לא ביטל זכותו בעצמו ושפיר הפיגול חל דאף דאי יחול שוב הרי פסול ואין לו בו כלום מ"מ אי אפשר לומר דלא יחול כיון דאי לא יחול שוב הוא בעליו ושוב הרי חל ורק ביודע שנפסל ע"י הפיגול אז שפיר אינו חל ועכ"ז לא הוי תו בעלים דכיון שבא לפסול בידיעה א"כ הרי סילק וביטל בעצמו זכות הכפרה כו' אשר לו בו [וה"ז כענין ביטול חמץ לדעות דאינו מטעם הפקר רק מטעם ביטול החשיבות דכיון דאינו חשוב אצלו ומחשבו כעפר לכן מסתלק השם בעלים ואינו שלו עוד לעבור בב"י וכן בהך דנדרים נמי הרי אינו הפקר דהא אין שום אדם יכול לזכות בהטובת הנאה והוא רק ענין ביטול הזכות שעושהו כאפס דכיון דבא לאסור התרומה על הכהנים ואילו הי' חל האיסור הרי אין כאן עוד מציאות טובת ההנאה לכן ממילא הרי ביטל בעצמו בזה זכות הטובת ההנאה ואינו בעלים עוד כלל ולכן ממילא יכולין הכהנים ליטלה ולא חייל איסור שלו כלל אחרי שאינו בעלים עוד כלל דביטל וסילק זכות שלו בעצמו ועשאו כאפס וכעפרא בעלמא וכזה הוא גם כאן דכיון דלפי פיגולו אילו יחול ויופסל הקרבן הרי אין לו עוד כפרה כו' א"כ ממילא בבואו לפגל בידיעה הרי מבטל בעצמו זכות הכפרה כו' אשר לו בו ועושאו כאפס וע"כ ממילא אינו בעלים עוד כלל ולא חייל פיגולו כלל ורק בשוגג דאינו יודע שהקרבן נפסל בכך דלא ביטל בעצמו זכות בעלים שלו שהרי לא ידע שיופסל ע"כ אז הוא דתלוי רק בעניו הפסול בפועל דאם יחול הפסול