גבורות שמונים נו

דפיגול צריך הרצאה תחלה וכיון שהקרבן באמת איננו של בעלים ואין להם בו רק הכפרה וההרצאה א"כ בפיגול שא"א לו שיחול כ"א אחרי ההרצאה א"כ כיון שהיתה הרצאה הרי כבר קיבלו הבעלים את שלהם ואינם בעלים עוד וא"א לפיגול שיחול עוד דה"ל כאוסר דבר שברשותו לכשיצא מרשותו ע' אות מ"ד עש"ה ומחשבת חוץ למקומו נמי אע"ג דלא בעיא הרצאה כבר כתבתי באות ל"ב דכיון דחוץ למקומו הוקש לחוץ לזמנו ע"כ מי שאין לו מחשבת חוץ לזמנו גם מחשבת חוץ למקומו אין לו ע"ש

וע"כ נראה דהא דאמר ראב"י שמעתי שהבעלים מפגלין הכוונה על מחשבת שלא לשמה שמחשבת שלא לשמה דבעלים פוסלת כמחשבת שלא לשמה דכהן וקרי למחשבת שלא לשמה פיגול כדאשכחן בכמה דוכתי דקרינן לי' הכי ע' רש"י פסחים (דף קכ"א ע"א) ד"ה חד תני אפיגול וברשב"ם שם וע' תוס' זבחים (דף י"ד ע"א) ד"ה מודה וע' מנחות (דף מ"ט ע"א) והכי משמע לכאורה לפירש"י דפי' במשנה א"ר יוסי אף מי שלא הי' בלבו לשם אחד מכל אלו כשר שהוא תנאי ב"ד שאין המחשבה הולכת אלא אחר העובד ופירש"י שהוא תנאי ב"ד שישחוט סתם דאתנו ב"ד דלא לימא לשמו דילמא אתי למימר שלא לשמו. שאין המחשבה הולכת אלא אחר העובד. הילכך אי הוי שלא לשמו אע"ג דבעלים אמרו לשמו לאו מידי הוא דלאו בדידהו תליא מילתא דכתי' המקריב אותו לא יחשב עכ"ל הרי דהאי שאין המחשבה הולכת אלא אחר העובד דמתני' הכוונה על מחשבת שלא לשמה דאינה הולכת אלא אחר העובד ולא תליא בבעלים ובגמ' אמרו אהך שאין המחשבה הולכת אלא אחר העובד מתני' דלא כי האי תנא דתניא אמר ראב"י שמעתי שהבעלים מפגלין וא"כ משמע דראב"י נמי אמחשבת שלא לשמה הוא דקאי וזה קרוב ונראה בס"ד

ומעתה נראה דהנה במחשבת שלא לשמה הרי יש שינוי קודש ושינוי בעלים והנה מחשבת שינוי בעלים וודאי נראה דאין לבעלים כיון דכל כ מחשבתם הוא רק מפאת ענין בעלים וא"כ אם יחשב בקרבן שאיננו לשמו רק לשם איש אחר א"כ הרי היא עצמו מפקיע ומסלק זכות בעלים שלו שהרי מחשב שאין הקרבן לשמו רק לשם בעלים אחרים וע' זבחים (דף ה' ע"א) תוד"ה הג"ה מצינו בבאין לאחר מיתה כו' שכתבו דקרבן הקרב במחשבת שינוי בעלים דומה לקרבן הקרב לאחר מיתת בעלים דכיון ששינה אותו מבעליו הוי כאין לו בעלים עכ"ל וע"ע פסחים (דף ס"א ע"א) אמר רבא פסח ששחטו בשאר ימות השנה בשינוי בעלים נעשה כמי שאין לו בעלים בזמנו ופסול ע"ש בתוס' דפירשו הכוונה ממש ג"כ דמחשבת שינוי בעלים הוי כאילו אין לו בעלים לקרבן ודמו למתו בעליו עש"ה וא"כ ע"י מחשבת שינוי בעלים הרי מסתלק ענין בעלים שלו דהוי כאילו אין בעלים עוד לקרבן וא"כ ממילא אין יכול לחשב מחשבה זאת כלל כיון דכל כח מחשבתו רק מפאת ענין בעלים והרי במחשבה זאת עצמה הוא מסלק ענין בעלים שלי ואיננו בעליו ואיך יוכל לחשב מחשבה זאת וא"כ נמצא דאין לבעלים רק מחשבת שינוי קודש לבד

ולפי"ז י"ל דס"ל לראב"י כר' שמעון במנחות (דף ב' ע"ב) דאמר דקומץ מנחת מחבת לשם מנחת מרחשת כשירה ועלתה לבעלים לשם חובה שהרי מעשי' מוכיחין עלי' שהיא מחבת וע"ש דאמר מעשי' מוכיחין דא"ר שמעון סברא הוא דריש דריש טעמא דקרא מחשבה דלא מינכרא פסל רחמנא מחשבה דמינכרא (שניכר ממעשהו שהוא היפוך מחשבתו) לא פסל רחמנא כו' דאין סברא שיפסול דמחשבה כזאת לאו כלום היא הואיל וניכר ממעשהו היפוך מחשבתו וא"כ במנחת סוטה נמי הא לא שייך מחשבת שינוי קודש כלל שיחשב בה לשם מנחה אחרת שהרי מעשי' מוכיחין עלי' דמנחת סוטה היא דאין עוד שום מנחה הבאה שעורים קמח חוץ מזו

[ועוד דאין עוד שום מנחה באה שעורים